"אימא, מה יש לאכול?"
"רוצה שעוד מעט נעיר את אבא והוא יכין סטייקים?"
"אה..."
"את לא רוצה?"
"לא יודעת, לא חשבתי על זה."
אני לא עומדת לאכול היום, בכלל. אני רעבה, כואבת לי הבטן מרוב רעב, אבל המחשבה על לשבת לאכול משהו עושה לי לבכות. מיותר לציין, אגב, שלא דיברנו עלי בלשון נקבה. זה לא עומד לקרות, אי פעם. לא בנצח הקרוב. בתקופה האחרונה בא לי שמישהו יקרא לי מפלצת, וירביץ לי עד שאני אדמם, ואני רק אצחק, ואצחק, ואצחק. ואז הוא יקום מני, ויבעט בי, ואני אצחק קצת יותר חזק לכמה שניות, והוא יפחד ממני כל כך שהוא יחלום סיוטים על הצחוק שלי. ממש בא לי שזה יהיה מישהו שאני מכירה. אולי מישהו מהלימודים. כנראה בגלל התלישות מהמציאות.
הכי רוצה, כרגע, לנשק את עמליה,
אלה.