עברתי אחריך כלכך הרבה בכל המובנים וכל הזמן המחשבה העיקרית לא להיוץ עם מישהו שיהיה כמוך התייחס אליי כמו שאתה היית.
הרגשות אליך נעלמו למרות שלא יצאת לי מהראש בכל מיני צורות לטוב ולרע. ועכשיו אני שוב פעם מתבלבלת.
אני רוצה אותך לידי,לישון איתך,להסתכל עליך, להרגיש אותך,לנשק אותך,מתגעגעת לחיבוקים שלך.לתחושות הטובות שלך ולזה שעטפת אותי לרגעים במשי,בך.הכי נעים ואהוב בעולם. הכי יפה שראיתי וכולך שלי.
אבל אתה רע אליי והיית רע איתי מספיק פעמים בשביל שהלב והראש שלי יזכרו שעל הטעות הזאת אני לא חוזרת בחיים.
ועדיין אתה חסר לי בכל שנייה שאנחנו לא ביחד.
אתה הילד האהוב הקטן והמתוק שלי ואני לא אוכל בחיים יותר לתת למשהו שמרגיש כמו רגש של אהבה אליך לחדור לתוכי ולנצח.
אני עושה רק נזק בהתקשרות איתו.בפנים שנינו יודעים כמה זה כואב אחד לשני ואני סקפטית לגביי העתיד של זה. לא יודעת אם זה הרצוי בשבילנו אבל אני לא מסוגלת בלעדיו.חייבת אותו שם ברקע העצוב של החיים שלי.
רק בחיבוק שלו אני מרגישה שלמה.אני מרגישה באמת.רגש.
איתו הבדידות נעלמת.
הוא לא מסוגל באמת להתמודד איתי החתול הקטן שלי.
אני בסופו של דבר רק עושה לו רע.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
