רק רציתי להיות מאושרת

אז אני מנסה לא לדבר על אנשים מאחורי הגב.

זה התחיל כששמעתי את וונאבי וצומית מדברות ממש פה, והמשיך כשראיתי שכולם עושים את זה. כל הזמן.

זה פשוט משגע אותי.

למה בני אדם כל הזמן מדברים על אחרים?

אבל מצד שני, אם נדבר כל הזמן על עצמנו זה גם לא יהיה הכי משו.

אבל 95% מהשיחות שלנו הם על אנשים שאפילו לא נמצאים לידנו.

זה מרגיש לי כל כך לא נכון.

כל כך מגעיל, צבוע, כל כך... אנושי.

כי לאנשים יש נטייה כזאת.

גם לי יש אני מודה.

אבל אני אנסה לתקן את זה.

בכל הכח שיש לי.

כי אחרת, איך אני אצליח לחיות עם עצמי?