רק רציתי להיות מאושרת

לפעמים אני תוהה, האם יכול להיות שבעולם מלא אנשים, אין אפילו אנושי אחד?

למה אני אומרת את בעצם?

מכיוון שככל שאני חושבת על זה, אני מבינה מה זה להיות אנושי, ואני מבינה מה אנחנו לא.

להיות אנושי זה לדבר עם אנשים, לתקשר, לא באלימות, לדעת להבין ולסלוח, לדעת לחיות אחד עם השני.

וזה מה שמבדיל אותנו מחיות בעצם.

ואתם אומרים לעצמכם, אנחנו כאלה!

אז לא, "אנחנו" לא.

למה?

בגלל שכל יום ילדים ובני נוער פוגעים אחד בשני, מילולית ופיזית.

כל יום אנחנו פוגעים אחד בשני, מזלזלים, לא מתחשבים.

אתם יודעים כמה זה מכעיס אותי לדוגמא שמתעללים באנשים? או אפילו שלא קמים ומפנים מקום לאנשים מבוגרים באוטובוס.

הדור שלנו הוא דור לא מתחשב, מזלזל, פוגעני, אני מתביישת להיות חלק ממנו!

אנחנו פוגעים וזורקים מילים לחלל האוויר סתם ככה בלי לחשוב.

למה? כי זה ה"נורמל", זה מה שכולם עושים, הרי אנחנו לא באמת משקיעים מחשבה במילים שלנו.

וזה מה שעצוב.

שאנחנו יודעים שיכול להיות שאנחנו פוגעים אבל אנחנו לא עושים כלום!

ומה מרגיש הבן אדם הנפגע? איך התחושה שלו מהמצב? נפגע? נעלב? נשבר?

אנחנו בחיים לא נדע. וזה מה שהורג אותי מבפנים.

יש כאלה שיגידו שהם לא עושים את זה.

יש כאלה שיגידו שזה לא קיים.

אבל זה כן.

אולי רק אני שמה לב לזה. אבל גם אם רק אני שמה לב לזה זה לא אומר שזה לא קיים.

וזה אכן קיים וזה פוגע בכל כך הרבה אנשים שלא עשו דבר.

וזה - מה שהופך אותנו ללא אנושיים.

וזה לא התחיל בדור הצעיר - שלא תחשבו שאנחנו האשמים המלאים.

כן כן מבוגרים, האשמה היא מחצית שלכם.

אולי אנחנו מיישמים אותה אבל אתם אלה שלימדו אותנו את זה.

מה? מי? אנחנו?

כן כן אתם.

למה?

אני אגיד לכם בדיוק למה.

מלחמות.

העולם כל הזמן מלא מלחמות.

מלחמות בין מדינות, בין ארצות. מלחמות על שטחים. מלחמות על אנשים.

ולא רק מלחמות בין מדינות, מלחמות שבתוך המדינות.

כל הפוליטיקאים, הראשי ממשלות, הנשיאים, כולם רוצים שלום. רק חבל שבדרך עוברת גם מלחמה.

אתם המבוגרים, לימדתם אותנו להתגונן ממי ששונה מאיתנו, ממי שהוא לא כמונו.

לימדתם אותם שזה בסדר לריב על דברים, שזה בסדר לשנוא ולהתחיל מלחמות.

אמרתם לנו שזה בסדר להקריב את הילדים שלנו שילכו לצבא ויהרגו בקרב. בקרב על מה? על שטות.

אנחנו שולחים את הילדים שלנו למות!

אם זה בבית הספר שיפגעו בנו, אם זה בצבא, אם זה בלחיות בחברה אפילו.

נשמע לכם אנושי? לי לא ממש.

וזה? זה השיא.

מה שהכי מכעיס אותי, זה העובדה שעדיין מלמדים אנשים שזה בסדר לא להתייחס לאישה.

מכעיס אותי שעדיין אין שיווין, שאין לאישה את כל הזכויות כמו לגבר.

מה שאתם בעצם מראים לנו, זה שאין לנו זכויות, שלא צריך לכבד אותנו, שאנחנו רק ליופי.

איך אומרים? תשתקי ותהיי יפה? אז זהו שלא.

אני לא הולכת לשתוק.

אני לא הולכת לשתוק בזמן שבמקום אחר בעולם יתעללו באישה בגלל שהיא לא גבר.

זה נשמע לכם אנושי?

להתעלל במשהו רק בגלל שהוא לא גבר? שהיא אישה?

כי תחשבו על זה רגע, יש כולה שני מינים בעולם של בני אדם, גברים ונשים.

לא להתייחס בכבוד לנשים זה כמו לזלזל במחצית מאוכלוסיית העולם.

זה נשמע לכם אנושי?

לי לא. כי זה באמת לא.

אז האם יכול להיות שבעולם מלא אנשים, אין אפילו אנושי אחד?

כן. זה יכול להיות.