מקור/LetsReocver
 
שאלה/ יש פעמים שסיימתי לאכול ואני לא מרגישה בהכרח רעבה אבל אני רוצה לאכול יותר
בגלל שטעים לי. האם זה אומר שאני מתעלמת מסימני הרעב שלי או שזה לא הכרחי להמשיך
לאכול? אני עוקבת אחריי תוכנית תזונה ואני חושבת שזה מוקדם מידיי לאכול אינטואטיבי
אבל אני לא בטוחה לגמריי.

 
תשובה/ אל תדאגי, זה נורמאלי לחלוטין! בסיטואציות כאלו, תסתכלי על מה עושה האמא
הבריאה שלך, האבא, האח או האחות. כשאמא שלי אוכלת ארוחת ערב טעימה, היא תאכל מעט
יותר אם יש לה מקום. אני עושה את אותו הדבר! אם את רוצה לאכול עוד, תהיה כנה עם
עצמך ותאכלי עוד. זה אומר שהגוף שלך מתרגל לכמויות נורמאליות של אוכל, וזה יכול
להיות אפילו סימן טוב שהגיע הזמן אפילו לעקוב אחריי סימני הרעב. תזכרי, אוכל הוא
התרופה שלך עכשיו. מנה שנייה, או שלישית, מתי שבא לך וכמה שבא לך. אני זוכרת את
הפעם הראושנה שהרשיתי לעצמי לאכול מנה שנייה בשיקום. זה היה יום נורא מגניב.

דחף בלתי פוסק לאכול ללא
הפסקה

שאלה/ האם הדחף לאכול הכל יעלם מתישהו? לדוגמא, כשאני אוכלת ארוחת ערב, אני חייבת
לסיים הכל על הצלחת בלי קשר להאם אני מלאה עד לנקודה שאני מרגישה מפוצצת. כשאני
אוכלת נשנוש אני תמיד משתמשת בכל המשמעת העצמית שיש לי על מנת להפסיק לאכול. כשאני אוכלת
כל פעם אני מרגישה מותשת בגלל שכל פעם אני רק חושבת על מתי אני צריכה להפסיק
ולפעמים אני פשוט לא יכולה.

תשובה/ היי, כן, זה יעבור. אני מבטיחה לך, קרה לי בידיוק אותו הדבר כמו לרוב
האנשים בשיקום. אל תדאגי, עם השיקום, הרגלי האכילה וסימני הרעב שלך יהפכו
לנורמאליים בסופו של דבר.


אכילה אינטואטיבית ושיקום
מהפרעת אכילה

כשיש לך עבר של הגבלת אכילה, את תגלי שקשה מאוד לאכול ולעקוב אחריי סימני הרעב
שלך. את תגיעי לשם בטוח, אבל זה ייקח זמן. ורוב הסיכויים שתחווי רעב קיצוני
(שמרגיש כמו התקף אכילה, כשלמעשה, זה ממש לא) ובאכילה אינטואטיבית זה נחשב לאכילת
יתר, כששוב, זה ממש לא המקרה. בשיקום, אין דבר חשוב מלהגיב לרעב קיצוני ולאכול ללא הגבלה.
עבור מישהו שעוקב אחריי אכילה אינטואטיבית רעב קיצוני ישגע אותם היות ולפי הכללים
שלהם זה לא נורמאלי. הם ייראו את הרעב הקיצוני כהתקף אכילה בצורה רעה ויעודדו אותך
להתייחס לזה כ"לקח" ו"חוויה מלמדת" כדי שזה לא יקרה שוב. אבל
למען האמת זה שולח מסר מאוד שגוי למישהו בעל הפרעת אכילה. כשהתחלתי את השיקום שלי
עם אכילה אינטואטיבית, גם אני חוויתי רעב קיצוני והייתי כל כך מפוחדת ומבולבלת. לא
ידעתי שזה נורמאלי ושזה יעבור כל עוד אני ממשיכה לאכול מה שאני רוצה. רעב קיצוני
מרגיש כמו התקף אכילה, אבל למעשה זו התגובה של הגוף שלך להרעבה קודמת לא משנה כמה
ארוכה או קצרה היא הייתה. אז לאחר שקראתי על שיקום של
מינימאוד (MinnieMaud/MM) שעל פיו אנחנו צריכים לאכול למעשה 2500-3000 קלוריות מינימום בשיקום
ולהגיב לרעב הקיצוני שלנו, סוף סוף החלמתי. זו הייתה חתיכת הפאזל שהייתה חסרה לי
באכילה אינטואטיבית ותמיד גרמה לי לנסות ולא לאכול "יותר מידיי", שזה
שלב טרום שיקום. כשסוף סוף אכלתי את הכמויות המומלצות ללא הגבלה והגבתי לרעב
הקיצוני, הוא התחיל להתפוגג וסימני הרעב שלי הפכו לנורמאלים. הגוף שלי סוף סוף
קיבל מה שהוא רצה והיה צריך כל כך.

מה לא
בסדר עם "לאכול כשאתה רעב ולהפסיק כשאתה שבע" בשיקום

דבר אחר עם אכילה אינטואטיבית שעבור אדם שבא מאכילה מאוד מוגבלת ואנורקסיה, האכילה
האינטואטיבית שלהם עלולה להוביל אותם לאכול רק 1200 קלוריות עד שהם ירגישו שבעים
לחלוטין. ובאכילה אינטואטיבית זה נחשב נורמאלי לאכול כשאתה רעב ולהפסיק כשאתה שבע.
אבל בשיקום מהפרעת אכילה ושיקום מדיאטה קיצונית אתם צריכים הרבה קלוריות על מנת להחלים ולשקם
את האיברים הפנימיים שלכם ואת הגוף שלכם. את לא צריכה רק קלוריות בשביל פעילות יום
יומית, את צריכה אקסטרה קלוריות בשביל לשקם את כל הנזק שהדיאטה או הפרעת האכילה
עשתה לגוף שלך. את צריכה אקסטרה קלוריות כדי לשקם את סימני הרעב שלך כדי שהגוף שלך
יוכל סוף סוף לבטוח בך ולא לאגור אקסטרה שומן במחשבה שעוד מעט תרעבי שוב. את צריכה
אקסטרה קלוריות כדי להחלים ולשקם לחלוטין את חילוף החומרים שלך שהיה כל כך מדוכא
במהלך הדיאטה שלך.
בשיקום מהפרעת אכילה הגוף שלך לא יבטח בך ואת לא יכולה לבטוח לחלוטין בסימנים
שהגוף שלך משדר בגלל שהם מעורבבים ומעוותים בגלל העבר של האכילה המוגבלת. סימני
הרעב שלך לא נורמאלים עוד, אז את לא יכולה בין לילה לאכול כשאת רעבה ולהפסיק כשאת
שבעה. אני יודעת שאכילה אינטואטיבית לא אומרת שזה יהיה תהליך מהיר, אבל זה פשוט
מפספס חלקים מאוד חשובים של שיקום מהפרעת אכילה ומה הכרחתי עבורך בשביל שתוכלי
להחלים לגמרי.
 

שאלה/ 1. אני מדלגת בין ימים של רעב
קיצוני לימים בהם אני לא מרגישה רעב בכלל ועדיין אני עוקבת אחריי תוכנית האכילה שלי.
האם זה נורמאלי?
2. האם הצטברות מים/אדמה נמצאת בעור או בבטן עצמה? הבטן שלי מרגישה מוזרה ורכה.
3.
כמה זמן לוקח לעלייה במשקל להתפזר ברחבי הגוף ולא רק באיזור אחד?

תשובה/1. נורמאלי לחלוטין. הרעב שלך יתאזן לאחר תקופה מסויימת. תוודאי לאכול לפחות
2500-3000 מינימום יחד עם מנוחה.
2. אגירת מים מתרחשת בכל רחבי הגוף שלך, לרוב, אבל לעיתים קרובות תרגישי הצטברות
מים חזקה יותר באיזורים מסויימים. איזורים שכיחים הם בבטן, בירכיים, רגליים,
עפעפיים, פנים (פנים נפוחות), כפות ידיים ואצבעות, כפות רגליים וידיים. שומן גוף
לא מרגיש "רך" (אלא אם כן יש לך הרבה ממנו), הצטברות נוזלים כן. שומן
גוף הוא עבה יותר, ולא רך כל כך. הרבה אנשים בשיקום יתחרפנו בגלל שהם יחוו בטן רכה
וגדולה יותר, בלי להיות מודעים לכך שזו הצטברות מים זמנית (אדמה).
3. זה מאוד אינדיווידואלי. כלל הזהב הוא שאין דבר כזה לעלות במשקל מהר מידיי
בשיקום, אבל יש דבר כזה לעלות לאט מידיי. מרבית מטופלי הפרעות האכילה מעלים באיזור
של חצי קילו-קילו בשבוע באופן המינימאלי ביותר המצופה מהם.

שאלה/
היי, נכון לעכשיו אני בשיקום ואני מעלה במשקל כמות טובה לוודאי תוך כדי שאני צורכת את
המינימום הקלורי. האם את חושבת שזה טוב יותר להמשיך לאכול 3000 או שעליי לאכול לאחר סימני הרעב
שלי? אני מאוד מבולבלת בגלל שבפעם הראשונה בשיקום לא ספרתי לקוריות בכלל ואכלתי כל
הזמן בגלל שהרגשתי מסוחררת כל הזמן ולאעליתי במשקל מהר כמו קודם, אז אולי אני פשוט צריכה
לשחרר את הספירה הקלורית ולתת לזה ניסיון? אני לא מרגישה מסוחררת יותר.

תשובה/ היי, בשיקום מומלץ לאכול את כמויות המינימום עד שאת מגיעה לנקודה שאת פיזית
ונפשית מוכנה לעקוב אחריי סימני הרעב.
"הייתי אומרת שאת יכולה לעקוב אחריי סימני הרעב שלך כשסימני ההרעבה נעלמו. אם
את בת אז המחזור שלך חזר ואת מרגישה פיזית ונפשית מוכנה לכך, אם את מוכנה, את
תרגישי מוכנה. אם את לא בטוחה, תחכי".  

שאלה/ האם לפעמים את מרגישה בחילה לאחר אכילה? ומה אם את לא רעבה לאכול בזמן שבו
את אוכלת בדרך כלל? האם זה בסדר לדלג על האכילה אם אני לא רעבה? אני במשקל תקין.

תשובה/ בתחילת השיקום,  הרגשתי כמעט תמיד בחילה בכל פעם שאכלתי, לא היה לי
תאבון, אז התשובה הברורה היא שאת צריכה לאכול בכל מקרה בשביל להגיע למינימום הקלורי ולשקם את הגוף שלך. את צריכה להתמודד עם זה לתקופה, אבל בסופו של דבר זה נהיה הרבה
יותר קל. עכשיו, אני קרובה למשקל תקין ואני אוכלת יותר לפי סימני הרעב,
ואני מגלה שהגוף שלי רעב עבור הרבה אוכל. אני בחורה עסוקה, אני הולכת למכללה
ועובדת בבית קפה, אז הגוף שלי צריך הרבה אנרגיה ואני אוכלת הרבה. אבל לפניי זה,
יכולתי להרגיש בחילה אחריי פרוסת לחם. אז כן, תתעלמי מזה, זה יהפוך לקל יותר.
לגביי השאלה השנייה, אני צריכה יותר מידע כדי לענות לך על זה כמו שצריך. האם את
במשקל היעד שלך או שאת מנסה לשמור על הBMI התקין המינימאלי (19.5-18.5)?
(מה שעושות הרבה בנות בשיקום, בגלל שזה נחשב בריא על סולם הBMI) אכילה של
3000+ תרפא את הגוף שלך והגוף שלך יגיע למשקל היעד שלו באורך קסם. ברגע שתתחילי
לאכול לפי סימני הרעב שלך, את תאכלי כשאת רעבה ולא תדלגי על ארוחות. כרגע, הייתי
אומרת לך שזה לא בסדר לדלג על ארוחה עד שאת מחלימה, בגלל שאני לא חושבת שזה מגיע
ממקום בריא.

שאלה/
יש לי בעיה מוזרה שפיתחתי כשהתחלתי לעשות דיאטה (לפניי שנתיים) וזה נראה כאילו אני
לא יכולה להפסיק לאכול עד שאני מסיימת את כל הצלחת שלי, אפילו אם אני מפוצצת עד כאב,
אני פשוט לא יכולה להקשיב לסימני השובע שלי. איך אני אמורה להגיע למשקל היעד שלי
אם אני לא מסוגלת להפסיק לאכול? אני במשקל תקין, אפילו גבוה יותר מהמשקל הכי גבוה
שהייתי בו לפניי הפרעת האכילה, אין לי מחזור ואני דואגת שלעולם לא אוכל להקשיב לסימני השובע שלי.

תשובה/ גם אני חוויתי את אותו הדבר, למעשה זה נמשך לאורך זמן. ואז פתאום כשאכלתי
ארוחת ערב שמתי לב שאני מסופקת למרות שנשאר מעט אוכל על הצלחת. ואת יודעת מה?
אכלתי את זה. בגלל שזה נורמאלי לסיים את הצלחת שלנו. העיניין הוא, שכשאת אוכלת
"אקסטרה" בארוחת ערב, את תהיה מעט רעבה יותר לארוחת לילה. לא בגלל
שתגבילי את עצמך, אלא בגלל שככה עובד הרעב שלנו. אם אני אוכלת ארוחת ערב ענקית,
אני אהיה רעבה רק לארוחת לילה קטנה. אם אני אוכל ארוחת ערב קטנה, אני אהיה רעבה
לארוחת לילה גדולה. אל תדאגי לגביי סימני הרעב שלך. הם יחזרו. הסיבה עכשיו שאת לא
מרגישה מסופקת היא בגלל שאת לא אמורה להרגיש מסופקת, הגוף שלך רוצה כמה שיותר אוכל כדי
לתקן נזקים, כמו לתת לך את המחזור שלך בחזרה. ותזכרי: "כשבן אדם מאוזן מבחינת
אנרגיה, רעב, שובע ומלאות- כולם מסוכרנים. אבל לאחר כמה שבועות בלבד (שלא נדבר על
חודשים או שנים) של התעלמות מהגוף שלך, עכשיו כל אלו כבר לא מסוכרנים כשאת מתחילה
לתקן את הנזק. בשלבים מוקדמים של שיקום, את חווה שובע פיזי, כמו שהוא מזוהה על פי
מערכת העצבים, ותחושה קיצונית של רעב, כמו שהיא מוגדרת במערכת הנוירולוגית שלך.
תנסי שלא להתעכב על המסקנות והמחשבות שהמוח שלך מגיע אליהן ככל שאת מתקדמת עם
השיקום. אכילה היא העבודה שלך. החרדות לגמרי מה זה "נורמאלי",
"רגשי", "הקיבה התרגלה ליותר אוכל" הן פשוט חרדות. ואני בטוחה
שאף אחד לא יחלוק עליי כשאגיד שאלו חרדות שמייצרת הפרעת האכילה שלך.