מדריך הקלוריות
** הפוסט רשום בלשון זכר, כמובן שהוא מתייחס לשני המינים כאחד
המדריך הזה מיועד לאלו שמחלימים מהפרעת אכילה מגבילה (בולימיה, EDNOS, אנורקסיה,
אורתורקסיה ואנורקסיה אתלטית) ודיאטות כרוניות אשר חווים סימפטומים של הרעבה. המדריך הזה יכול לשמש כל אדם אשר
רוצה להשתחרר מדפוסי ההתנהגות הלא בריאים שלו ומהענישה העצמית הזאת שכוללת הגבלה
אוכל ושימוש קיצוני בהתעמלות (מה שאומר להכריח את עצמך להתאמן גם כשאתה לא נהנה
מכך).
מדריך הקלוריות שאני מספקת לקוח ישירות
מכאן.שימו לב שמספרי הקלוריות מבוססים מדעית, תוכלו למצוא מקורות מידע מדעי בסוף הפוסט וברשימות הבלוג.
מרבית הטיפולים להפרעת אכילה מגבילה משתמשים במינימום קלורי +++2500-3500 בשיקום
ולאחר מכן וכמות הקלוריות הזאת לעיתים היא גם כמות הקלוריות שמשמשת את הבן אדם גם
לאחר השיקום ובהחלט יש אנשים בריאים, ללא הפעת אכילה, שאוכלים כמות קלוריות כזו.
עוד פרטים כאן- מ
ה היא הצריכה הקלוריות הממוצעת עבור אדם לפי המדינה בה הוא מתגורר. (אחסוך לכם מעט- ישראל- 3540, נכון לשנים 2005-2007).
במהלך השיקום אתה יכול להרגיש צורך לאכול יותר
מהמינימום הקלורי שלך. בהרבה. זה נהדר, וזה מה שהגוף שלך אמור לרצות. אנחנו לא מחפשים לקבל רק
אנרגיה עבור פעילויות יום יומיות, אלא גם לעלייה במשקל אם זה מה שהגוף שלך צריך
ובעיקר על מנת לתקן נזקים פנימיים חמורים ולמלא את הגירעון הקלורי העצום הזה שנוצר
בעקבות הגבלת התזונה. הגבלת את הגוף שלך לאורך זמן רב אז אתה יכול להבין מדוע הוא
צריך הרבה יותר ממה שאדם, בריא, מאוזן קלורית צריך.
אתה צריך לאכול את כמות הקלוריות שלך בכל יום במהלך השיקום. תזכור שזה המינימום-
שאתה צריך לאכול. תמיד תגיב לכל רעב נוסף, בין אם הוא פיזי או מנטאלי. שניהם
סימנים מהמוח לכך שהגוף צריך אנרגיה. עכשיו. תמיד תגיב לכל חשק שיש לך, לא
משנה כמה מוזר הוא (ותאמינו לי, הם יכולים להיות מוזרים). תסמכו על הגוף שלכם.
אם אתם עוברים רעב קיצוני, תקראו את הפוסט הזה. בקצרה: לא, אלו לא בולמוסים. לא, אין לכם אכילה כפייתית. זו תגובה של הגוף שלכם להגבלה קלורית ולגרעון הקלורי שההרעבה יצרה.
לפעמים לאנשים בשיקום אין סימני רעב שזה הדבר שקרה לי. זה מבאס, בגלל שזה אומר
שאתה תצטרך לאכול את המינימום הקלורי שלך לא משנה האם אתה מרגיש רעב לכך או לא. מה
שיכול להיות קשה. ועדיין, אתה צריך את המינימום הזה. סימני הרעב שלך ככל הנראה
יחזרו עם זמן ועם הזנה ראויה. הנה פוסטים בנושא אכילה אינטואטיבית: כאן וכאן.
תפסיק לשקול את עצמך. זה רק מעלה את הסיכויים שתבהל ותפרוש. לראות את המספר לא
יהווה שום אפקט חיובי על תהליך השיקום שלך. תפטר מהמשקל. אם העלייה במשקל שלך
צריכה להיות במעקב מסיבות רפואיות, תשקל בצורה עיוורת, כלומר עם הגב למשקל על ידי
רופא, בן זוג, הורים, מטפל וכו.
ללא התעמלות. כן, שמעתם אותי. ללא התעמלות. לא עד
שאתה בריא. בריא לא אומר להיות במשקל המינימאלי התקין על בי מדד הBMI. זה
אומר שאתה אוכל אינטואטיבית (כשאתה רעב), אוכל באיזור המינימום הקלורי שלך (תמיד 2000+, אלא אם כן אתה ילד קטן או אישה לא פעילה בת 80) ושומר על המשקל
לאורך מעלה משלושה חודשים. זה גם אומר שאתה צריך להחלים לחלוטין מבחינה נפשית. כן,
לחלוטין. אתה צריך להיות במצב יציב לפניי שאתה יכול לחשוב על התעמלות שוב.
בנוסף מומלץ לעבוד עם פסיכולוג או מטפל שיעזור לך להתמודד עם הפן הנפשי של
השיקום. עם זאת, תוודא שזה מטפל שמבין את המטרות שלך ויעבוד איתך על מנת להשיג
אותן. "כשמטפלים באנשים עם הפרעות אכילה, המטפלים לא יכולים לפחד ממה שהפרעת
האכילה מפחדת".
הנה פוסטים בנוגע לעצה של רופא (כאן וכאן- שאלה מס' 3). החשוב ביותר, תמיד תלכו לאיש מקצוע אשר מלומד ובעל ידע מלא בנושא הפרעות אכילה, מבחינה נפשית ומדעית. זה הכרחי.
זה לחלוטין הכרחי שאם הגבלת את הצריכה הקלורית שלך מתחת ל1000 קלוריות או שעברת
הקאות תכופות מאוד, או התעמלת באופן קיצוני- אז אתה יכול להגדיל את הצריכה הקלורית
שלך ב200-300 קלוריות כל כמה ימים (2-3) עד שאתה מגיע ל2000 קלוריות. משם אתה יכול לקפוץ ישירות
למינימום הקלורי. הסיבה לכך היא קודם כל לצמצם את הסיכון לתסמונת ההזנה מחדש (refeeding syndrome) ומנת שבמידה ותסמינים של תסמונת ההזנה מחדש יתחילו
להופיע, יהיה לך זמן להביא את עצמך לבית חולים בגלל שתסמונת ההזנה מחדש היא אומנם
מאוד מאוד מאוד נדירה, אבל היא עלולה להיות מסוכנת מאוד. אם אתה בסיכון להופעת
התסמונת, בבקשה תהיה במעקב על ידי רופא בזמן השלבים הראשוניים של ההזנה מחדש.
-אתה צריך 2500 קלוריות כמינימום ליום על מנת להשתקם אם:
1. את אישה מעל גיל 25 בגובה 1.52-1.73
2. המעגל המחזורי שלך פסק או/גם:
3. את חווה תסמינים של הרעבה כגון: תחושת קור, חולשה, חוסר יכולת להתרכז, אובדן
שיער, ציפורניים סדוקות ושבורות, עור חיוור/צהבהב, חילוף חומרי איטי במיוחד ו/או:
גם אם היית בתת משקל או בדיאטה לאורך זמן קצר מאוד (כמה חודשים) המדריך עדיין
מתאים לך. ותזכור, תת משקל הוא דבר סובייקטיבי לגוף שלך ולא מדד קליני. אדם אחד
יכול להיות בריא לחלוטין עם BMI 22, אדם אחר יכול להיות בתת משקל נוראי
וחולה מאוד BMI 22- כי זה לא BMI האידיאלי לגוף שלו.
אתה צריך 3000 קלוריות כמינימום מידיי יום בשיקום אם:
1. את אישה מתחת לגיל 25 בגובה 1.52-1.73 או גבר מעל גיל 25 בגובה 1.62-1.83,
ובנוסף:
2. המחזור החודשי פסק או:
2. המעגל המחזורי שלך פסק או/גם:
3. את חווה תסמינים של הרעבה כגון: תחושת קור, חולשה, חוסר יכולת להתרכז, אובדן
שיער, ציפורניים סדוקות ושבורות, עור חיוור/צהבהב, חילוף חומרי איטי במיוחד ו/או:
גם אם היית בתת משקל או בדיאטה לאורך זמן קצר מאוד (כמה חודשים) המדריך עדיין מתאים לך. ותזכור, תת משקל הוא דבר סובייקטיבי לגוף שלך ולא מדד קליני. אדם אחד יכול להיות בריא לחלוטין עם BMI 22, אדם אחר יכול להיות בתת משקל נוראי וחולה מאוד BMI 22- כי זה לא BMI האידיאלי לגוף שלו. .
אתה צריך 3500 קלוריות מינימום מידיי יום למען שיקום אם:
1. אתה גבר מתחת לגיל 25 בגובה 1.62-183 או אישה עם ילדים קטנים או עם פעילות
גופנית מוגברת (לדוגמא עבודה כמלצרית)
2. המעגל המחזורי שלך פסק או/גם:
3. את חווה תסמינים של הרעבה כגון: תחושת קור, חולשה, חוסר יכולת להתרכז, אובדן
שיער, ציפורניים סדוקות ושבורות, עור חיוור/צהבהב, חילוף חומרי איטי במיוחד ו/או:
גם אם היית בתת משקל או בדיאטה לאורך זמן קצר מאוד (כמה חודשים) המדריך עדיין מתאים לך. ותזכור, תת משקל הוא דבר סובייקטיבי לגוף שלך ולא מדד קליני. אדם אחד יכול להיות בריא לחלוטין עם BMI 22, אדם אחר יכול להיות בתת משקל נוראי וחולה מאוד BMI 22- כי זה לא BMI האידיאלי לגוף שלו.
אם אתה גבוה יותר מהמדריך למעלה, הוסף 200 קלוריות למינימום הקלורי שלך בהתאם לגיל
ולמין. אם אתה נמוך יותר מהמדריך שלמעלה, אתה יכול לאכול 200 קלוריות פחות ממה
שמוצע בהתאם לגיל ולמין שלך. בבקשה תזכרו שמדובר במינימום קלורי עבור אלו עם הפרעת
אכילה מגבילה, אז תרגישו חופשי לאכול מעבר לכך כמה שתרצו. המינימום נקרא מינימום
מתוך סיבה.
תסמינים למצב הרעבה:
-אובדן המחזור, או מחזור לא סדיר/דימום מועט. שינויים במחזור באופן כללי.
-עור יבש וחיוור, שפתיים סדוקות, במיוחד בקצוות. נשירת שיער, ציפורניים שבירות וסדוקות.
-החלמה איטית של חבורות/פצעים.
-תחושה של חוסר אכפתיות, עצבות, עייפות, "ששום דבר לא משנה". מחשבות דיכאוניות ואובדניות. הדבר היחיד שמעניין אותך הוא אוכל.
-אובססיה לאוכל ופנטזיות. פתאום, אתה אוהב לבשל ומוצא את עצמך השף של המשפחה. אתה אוהב להכין עוגה בשביל אחרים, אבל בשביל עצמך אתה מכין אוכל בריא שונה עם מעט קלוריות.
-אובדן אינטרסים באהבה ובסקס. פורנו אוכל במקום פורנו אמיתי.
- חרדות, במיוחד כשזה נוגע לאוכל, תסמינים של OCD- שוב פעם, בעיקר סביב אוכל. אתה תהיה חרד לשימוש לדוגמא בכפיות וצלחות מסויימות, חייב לאכול בשעות מסויימות ויש לך חוקים מוזרים לגביי מה שנוגע לאוכל ולחיים בכללי.
-בעיות בריכוז. הרבה פעמים בשל מחשבות בלתי פוסקות על אוכל. הכל הופך לקשה.
-בולמוס- כלומר, רעב קיצוני ותגובתי להרעבה. בתוספת תחושת אשמה וחוסר שליטה, מה שמוביל להקאה/משלשלים/התעמלות קיצונית/הגבלת אוכל נוספת.
-חוסר בוויטמינים, ברזל במיוחד.
-מחלות תכופות- צינונים/שפעת- בגלל שהמערכת החיסונית שלך חלשה.
-שינויים במצב רוח. אתה מתעצבן בקלות מדברים שלא היו מעצבנים אותך פעם.
-תזוזה איטית, כמו זומבי. בעיות בקורדינציה.
- עלייה במשקל על 2000 קלוריות או פחות. שמירה על המשקל עם פחות מ2000 קלוריות.
-אגירת מים, מה שגורם לעלייה/ירידה חדה במשקל ולשינויים פיזים.
-התבודדות חברתית. המנעות מחברים, משפחה ואירועים חברתיים. אובדן אינטרס בדברים חברתיים וסוציאליים. אתה פשוט רוצה להיות לבד.
-עייף. כל הפאקינג זמן.
-אוקיי, לא כל הזמן. לפעמים יש לך פרצי אנרגיות משום מקום.
-בעיות שינה.
-התעלפויות, סחרחורות, חולשה.
-תחושת קור תמידית, בלי קשר לטמפרטורה בה אתה נמצא.
-בעיות עיכול. שלשולים, עצירות, בחילות, כאבי בטן. נפיחות תמידית לאחר ארוחות.
-התכווציות שרירים או/וגם כאבים. כאב באופן כללי.
-להרגיש חרא.
חלק חווים את כל התסמינים האלו (כמוני), חלק חווים חלק מהם. חלק רק מעלים/שומרים על המשקל בפחות מ2000 קלוריות. במאמר שפירסמתי: הקלוריות הן הכסף של הגוף שלכם (תוכלו למצוא אותו ברשימות) מתואר איך בידיוק פחות קלוריות מובילות להשלכות שציינתי. אציין שלמצב הרעבה אין שום קשר למשקל, אנשים יכולים להיות במצב הזה בין אם הם בהשמנת יתר, עודף משקל, משקל בריא או תת משקל.
מדע והספקטים פיזיים ונפשיים בשיקום מהפרעת אכילה מגבילה: כל מה שאתם צריכים לדעת:
Digestive Distress in Eating Disorder Recovery - בעיות עיכול בשיקום מהפרעת אכילה
Exercise (pt 2): Exercise and Eating Disorders -התעמלות והפרעות אכילה חלק 2
Exercise (pt 1): Is it Part of Your Healthy Lifestyle, or Are You Waging War on Your Body? -התעמלות- האם זה חלק מאורך חיים בריא או שאתה במלחמה כנגד הגוף שלך?
Why Do We Find it So Hard to Accept that Our Weight is Not as Within Our Control as We'd Like to Think? - למה כל כך קשה לנו לקבל את זה שהמשקל שלנו הוא לא תחת שליטתנו כמו שהיינו רוצים שיהיה?
Counting Calories and Recovery - ספירת קלוריות ושיקום
Eating Disorders and Willpower: An Absurd Assocation - הפרעות אכילה וכוח רצון
Food is Not a Moral Issue - אוכל הוא לא עיניין על מוסר
Distinguishing Your Voice From that of Your Eating Disorder - להבדיל בין הקול שלך לבין הקול של הפרעת האכילה שלך
Why You Need More Calories than the Government Approved Recommended Daily Allowance- למה אתה צריך יותר קלוריות מהמלצת הממשל
Refeeding Syndrome in Restrictive Eating Disorder Recovery- תסמונת ההזנה מחדש בשיקום מהפרעת אכילה
What Does Being Fully Recovered From An Eating Disorder Look Like? - איך להחלים לחלוטין מהפרעת אכילה נראה?
Am I Still Disordered? - האם אני עדיין חולה?
Anxiety Management - התנהלות מול חרדות
Diagnosing Anorexia Nervosa VS EDNOS: What Does the Weight Criteria Really Mean? - אבחון אנורקסיה נרבוזה נגד EDNOS: מה קריטריון המשקל באמת אומר?
Men Get Eating Disorders Too - גם לגברים יש הפרעות אכילה
Shouldn't I Be Recovered By Now?! - לא הייתי אמורה להחלים עד עכשיו?!
MinnieMaud-3000 calories a day: Is It the Only Way to Recover from a Restrictive Eating Disorder? -מינימאוד: 3000 קלוריות ליום: האם זו הדרך היחידה להחלים מהפרעת אכילה מגבילה?
What Being Healthy Really Means - מה להיות בריא באמת אומר?
Shame in Recovery from a Restrictive Eating Disorder - בושה בשיקום מהפרעת אכילה מגבילה
A Word On Doctors - מילה על רופאים
Me and MinnieMaud: My Take on Recovery - אני ומינימאוד: המסע שלי בשיקום
Phases of Recovery From A Restrictive Eating Disorder - שלבים בשיקום מהפרעת אכילה מגבילה
The Dangers of Addiction: Compulsive Exercise -הסכנה שבהתמכרות: התעמלות כפייתית
Does your metabolism ever recover from having an eating disorder? - האם חילוף החומרים שלך באמת מחלים איי פעם מהפרעת אכילה?
תזכרו: שיקום זה לא בופה. אתה לא יכול לבחור אלו חלקים אתה רוצה ואלו אתה לא רוצה.
יש רק דרך אחת החוצה.
ובנוגע אליי:
כן, אני החלמתי בשיטה הזאת. כן, אני אכלתי 3000 קלוריות ליום (זה היה המינימום
שלי, ולעיתים אכלתי יותר כי עברתי רעב קיצוני). לא, לא עליתי במשקל עד להשמנת יתר.
למעשה, התחלתי לשמור על המשקל עם BMI 18 ולכן נאלצתי לאכול יותר מ3000.
לא התאמנתי במהלך השיקום שלי בכלל. למעשה, רוב היום שכבתי במיטה וראיתי טלוויזיה. כן, בניתי מסת שריר בלי להתאמן. אני מכירה אנשים שהתאמנו בזמן שיקום, אצל הרוב זה הוביל אותם להישאר במצב הרעבה היות ולגוף שלהם אף פעם לא הייתה מספיק אנרגיה
לתיקון מסת השריר והגוף חשש לבזבז אנרגיה יקרה על דברים "לא הכרחיים" בזמן הרעבה כמו חידוש מסת השריר שאבדה. כשאני הזנתי את הגוף שלי מספיק ולא
התאמנתי, הוא השתמש באנרגיה הנוספת על מנת לתקן את מסת השריר שלי, ולמעשה יש לי
כרגע יותר מסת שריר ממה שהייתה לי איי פעם קודם לכן.
במהלך השיקום שלי לא היו לי סימני רעב רוב הזמן, חוץ מהחלקים שבהם חוויתי רעב
קיצוני. גם כרגע סימני הרעב שלי לא יציבים, לכן לצערי אני עדיין צריכה לעקוב אחריי
הצריכה שלי על מנת לדעת שאני אוכלת מספיק.
לעוד שאלות/בקשות- המייל שלי מופיע בצד הבלוג.
שאלה/ האם אני יכולה לצרוך 3000 קלוריות בלי לספור אותן? אני לא רוצה לספור קלוריות בגלל שאני חושבת שזה ישפיע על השיקום המנטאלי שלי אבל אני באמת רוצה לתקן את חילוף החומרים שלי. האם אני יכולה לעשות את זה? ואם כן, איך? אני מחלימה בעצמי.
תשובה/ אני מבינה את הדאגה הזאת, שספירת קלוריות תשפיע על התקדמות השיקום שלך באופן שלילי. כמובן שזה אפשרי לאכול 3000 קלוריות מבלי לספור אותם, הרבה אנשים בריאים ופעילים שומרים על המשקל באמצעות מספר כזה של קלוריות (מן הסתם מבלי שהם סופרים אותן). כדי לוודא שאת אוכלת מספיק, את יכולה לנסות לעבור כמה ימים מבלי לספור קלוריות. תרשמי כל מה שאת אוכלת, ואז לאחר כמה ימים תספרי כמה קלוריות אכלת, כדי לראות שהאכילה שלך עונה על הצרכים הקלוריים שלך ושאת מגיעה למינימום הקלורי שאת צריכה למען השיקום שלך. עוד דרך היא לפגוש תזונאי (שמומחה בהפרעות אכילה) ולקבל תוכנית אכילה על בסיס של 3000 קלוריות+, ללא הקלוריות אבל עם מידות הגשה (לדוגמא X פרוסות לחם, X גרם קורנפלקס). בנוסף את יכולה לראות דוגמאות באינטרנט לתפריטים המכילים 3000 קלוריות במטרה להבין בערך מה זה מספיק. תזכרי שאין דבר כזה "יותר מידיי" קלוריות בשיקום, והגוף שלך מודה לך על כל אחת ואחת מהן.
הסיבה היחידה לספור קלוריות בשיקום היא על מנת להיות בטוחה שאת אוכלת מספיק, אז כן, ספירת קלוריות יכולה להיות כלי מועיל בעיקר בשיקום מוקדם, בגלל שאם לא יש סיכוי גבוה שתמצאי את עצמך אוכלת מעט מידיי מכדי להאיץ את חילוף החומרים שלך ועל מנת להחלים לחלוטין. אם ספירת קלוריות היא טריגר עבורך, תשתמשי בתוכנית תזונה. זה מה שאני עשיתי וזו הייתה חלופה טובה עבורי. אם לא, את יכולה לתכנן את הארוחות שלך ולספור את הקלוריות יום לפניי כן. כשהגוף שלך יהיה מוזן כראוי ותעלי במשקל (במידה ואת בתת משקל עבור המשקל הטבעי של הגוף שלך) לא יהיה יותר צורך לספור בגלל שהמוח שלך יהפוך להיות יותר בריא ויסמל לך כמה קלוריות בידיוק את צריכה, סימני הרעב והשובע שלך יעבדו כמו שצריך.
שאלה/ אני לא מצליחה להבין איך אני יכולה להפסיק להקיא ולהתחיל שיקום. בולימיה הייתה עבורי דרך התמודדות עם שיקום מאנורקסיה שעברתי, ועכשיו אני במשקל תקין. אני פשוט לא יכולה לשבור את מעגל ההקאות. איך אני מפסיקה להקיא ומתחילה לחיות שוב?
תשובה/ קשה לתת תשובה טובה לכך היות והפרעות אכילה הן שונות עבור כל בן אדם כמו הסיבות מאחוריי התפרצות ההפרעה אבל אני יכולה לנסות ולספר לך על החוויה האישית שלי, ואולי זה יעזור לך מעט. בהחלט זה לא ש"פשוט הפסקתי" להקיא, הייתי בטיפול לבולימיה בתחילת 2012, בנקודה הזאת הייתה לי בולימיה קיצונית, בולמוסים ואז הקאות, לפעמים מאה פעמים ביום, לא עשיתי שום דבר אחר מלבד זאת לאורך כמה חודשים. אני יכולה להגיד לך בכנות שלא הייתי מסוגלת להפסיק את זה בעצמי, הייתי נחושה להרוג את עצמי לאט לאט ולחלוטין לא רציתי לקבל עזרה. לא רציתי שזה יפסיק, בולימיה הייתה כמו הסם שלי, היא גרמה לי להרגיש ב"היי" ואדישות לגביי כל דבר אחר בחיים. מצאתי את עצמי בבית חולים כי הייתה לי הפרעה בקצב לב ובצקת במוח (זאת כבר מוטיבציה להפסיק להקיא, תאמיני לי שאת לא רוצה שזה ייקרה לך).
ביליתי שבועות בטיפול בו הכריחו אותי לאכול ועקבו אחריי לאחר כל ארוחה ולאחר שלושה חודשים עליתי הרבה במשקל והמוח שלי סוף סוף התחיל לעבוד שוב וזאת הנקודה החשובה:
-תאכלי מספיק! אני לא יכולה להפסיק לומר את זה, מעגל של בולמוס-הקאה יפסיק רק בדרך אחת: אם תאכלי מספיק, למרות שכן, חלק מההפרעות נוצרות בעקבות לחץ, חרדה, סטרס וכו- מה שבאמת שולח אותנו לתוך המעגל של בולמוסים-הקאות זה רעב. הגוף שלך מורעב וואת מקיאה והרעבה עצמית גורמת לך לאבד כל שליטה, הגוף שלך שולט בך ועכשיו את משרתת אותו- את עוברת בולמוס ואז האשמה והאי נוחות הפיזית מכה בך ואת מקיאה.
בעקבות זאת, הגוף שלך עדיין רעב והנה המעגל מתרחש מחדש. אז העיצה הכי חשובה שלי: תאכלי לפחות שלוש ארוחות ביום וארוחות ביניים ביניהם במהלך היום ותאכלי לפחות 2500 קלוריות+++++, בכל יום ויום, ללא חריגות. אני באופן אישי צריכה לאכול 3000 קלוריות לפחות כי אם לא אני מרגישה מורעבת ונוטה שוב לפנות לבולמוסים ולהקאות. זה קשה נורא אבל את פשוט חייבת להילחם עבור כל ארוחה לאורך זמן, אבל תאמיני לי, 90% מכל הדחפים לבולמוס ולהקאה יילכו ברגע שתזיני את עצמך כמו שצריך!
לאחר כמה זמן עזבתי את המחלקה מבחירה והייתה לי ריגרסיה מטורפת, אז נכנסתי לאישפוז שוב, הדרדרתי עוד יותר, שוב עזבתי מבחירה ואז הבנתי: זה המאבק שלך. הם עשו עבורי כל מה שהם יכלו לעשות, לא הייתי בתת משקל יותר, הגוף שלי לא היה מורעב שוב, הם לימדו אותי כמה לאכול- עכשיו זה תלוי בי, רק אני יכולה להציל את עצמי וזאת הייתה האחריות שלי. כאן התחלתי להילחם באמת, עדיין עברתי בולמוסים והקאות אבל אז זה היה בשל סיבות רגשיות, בתגובה ללחץ ועצבים- בולמוסים הרגיעו אותי, גרמו לי לשכוח מהחרדה וזו הייתה הדרך להרגיע את הלחץ הזה. הייתי צריכה למצוא דרכים אחרות להסיח את עצמי מהחרדה, דרכים אחרות ובריאות להרגיע את המחשבות שלי. דברים שעזרו לי כשרציתי להסיח את עצמי מלהשתמש בבולמוס כדרך לפגיעה עצמית (כשהוא כבר לא נבע מהרעבה אלא מדחפים ריגשיים בלבד):
-להתקשר למישהו ולדבר איתו
-לצייר או לצבוע, ביליתי שעות עם חוברות צביעה
-פאזלים.
-הליכות (קצרות!!!), רק בשביל לנקות את הראש
-לראות סידרה או סרטים או לקרוא ספר טוב
-יש כאלה שאומרים שלצבוע את הציפורניים זו אחת מהשיטות היותר מוצלחות
-תרשמי את המחשבות שלך, את הרגשות ואת הדחפים
-תעשי רשימה של למה לא כדאי לך להיכנס שוב למעגל של בולמוסים והקאות, ומה יקרה אם כן
אני כבר לא עוברת בולמוסים יותר, כן היה מקרה אחד-או שניים ב2013, אבל מאז שום דבר. למדתי להתנגד לדחף לעשות דברים על מנת להזיק לעצמי באמצעות טיפול שלימד אותי מה הן הסיבות לצורך הזה לפגוע בעצמי, ואיך להתגבר עליהן. כשאת מודעת למה שורש הבעיה הרבה יותר קל לך לפתור אותה. למדתי לדבר על רגשות ועל פחדים במקום לנסות לברוח מלהתמודד איתם.
עוד עיצות:
-עבורי, לאכול מספיק כי אם לא אני נהיית מאוד רעבה, אני אוכלת מהר כשסוף סוף אני אוכלת, אני מרגישה מגעיל מה שמעורר בי טריגר, אז בשביל למנוע את זה אני מעדיפה לאכול באוכל סדיר ומספיק על מנת להימנע מכך.
-אני שותה תה עם הארוחות שלי בגלל שזה "מרגיע" את הבטן שלי ואותי ביחד, אז אני מרגישה פחות לחוצה לאחר הארוחות.
-בהתחלה, צריך להשתמש בכל הדרכים שרשמתי למעלה על מנת להימנע מהקאות, את חייבת להכריח את עצמך ובאמת לשחרר מעצמך את ההרגל הנורא הזה, העיצה הכי טובה שלי, לפחות להתחלה היא תמיד לאכול עם מישהו. לא להיות לבד. לא להישאר לבד במאבק הזה כי בואי נודה שכשאת לבד הרבה יותר קל להתגלגל לדברים הלא נכונים.
-אם את מרגישה מאוד שבעה, בגדים משוחררים, להתכרבל עם השמיכה, בקבוק מים חמים על הבטן ועוד תה, אמבטיה- כל אלו עוזרים לי עד שהתחושה המעצבנת הזו עוברת.
-כמו שאמרתי מקודם, אם אני באמת מרגישה רע אני מתקשרת למישהו כדי שיבוא להיות איתי. זו ההסחה הכי טובה לפי דעתי, וגם ברגע שאתה יודע שיש מישהו ש"משגיח" עלייך הדחף פוחת מעט.
-כמה פעמים עשיתי
רשימה למה שיקום שווה את זה, למה אסור לי להקיא, למה אני בן אדם מספיק טוב שאין לו כל סיבה לעשות דבר נוראי כזה לעצמו ואני בדרך כלל קוראת אותן כשאני חווה טריגר כלשהו.
אחרון אבל לא פחות חשוב: זה בידיים שלך! זאת החלטה שלך לדחוף את הראש לאסלה, את יכולה לעצור את זה ורק את, את יכולה לבקש עזרה, את יכולה להציל את עצמך. רק את. ברגע שאת מבינה שאת יכולה לעצור את זה בעצמך, זה כבר לא נראה כל כך בלתי אפשרי. פשוט החלטתי שהי, אני לא רוצה למות. לא רוצה שיימצאו אותי עם הראש באסלה וקיא על הפרצוף שלי אז החלטתי להפסיק ולהתחיל שיקום אמיתי, זה מה שעשיתי והתחייבתי לכך.
כן, בולימיות במצב הרעבה צריכות 2500-3000+ קלוריות בשיקום. לא משנה אם את בעודף משקל, תת משקל או משקל בריא.
שאלה/ איך אני יכולה באמת לדעת שהחלמתי לחלוטין?
תשובה/ אני מניחה שכשתחלימי לחלוטין את תדעי את זה. כשאת יכולה לצאת לאכול משהו שפעם הפחיד אותך כל כך מבלי לתכנן את זה מראש, מבלי לחשוב פעמיים על הקלוריות ומבלי לרגע להרגיש אשמה. כשאת יודעת שהמשקל לא מגדיר אותך, כשהחיים שלך לא סובבים סביבו. כשפשוט לא אכפת לך. כשהחיים שלך הם חיים, ולא סתם קיום מבוזבז. חוץ מזה אני באמת לא חושבת שיש טעם להתעסק בלהגדיר את עצמך בצורה מסויימת אלא להתעסק בכך שטוב לך. כהפרעת האכילה שלך לא כלואה אלא קבורה- תדעי שהחלמת.
שימי לב לטבלה הזאת:
שאלה/ למה להיות טבעוני זה לא בריא? אני צמחונית כל החיים שלי והפכתי לטבעונית לפניי שנתיים. זה לא מקושר להפרעת האכילה שלי, אלא רק לסיבות מוסריות והבדיקות דם שלי מצויינות.
תשובות: אני חושבת שהבנת אותי לא נכון. להיות טבעוני לא אומר להיות לא בריא אם את עושה את זה כמו שצריך. אין הוכחה מדעית שטבעונית אינה בריאה. טבעונות היא נהדרת, אני אוכלת המון אוכל טבעוני טעים אבל אני לא רוצה שום חוקים או תוויות. העיניין עם טבעונות במהלך הפרעת אכילה או בזמן שיקום מהפרעת אכילה היא שבמרבית המיקרים, זאת פשוט דרך אחרת לשלוט באוכל. זה לא סובב סביב זכויות בעלי החיים בכלל. כשאדם לא שם זין האם האיפור שלו נוסה על בעלי חיים או לא, או שאין לו תשוקה לזכויות בעלי החיים נהיה טבעוני מ"סיבות מוסריות", משהו לא בסדר. דיברתי עם אותם האנשים, והרבה מהם מודים בכך. זה עיניין של שליטה סביב אוכל. אז טבעונות היא דבר בריא פיזית (ברוב המקרים), היא בריאה לעולם שלנו, אבל, היא לא בריאה עבור אנשים עם הפרעות אכילה. היא מזינה את ההפרעה ומשאירה את הבן אדם אובססיבי כלפיי אוכל. החיים לא צריכים לסבוב סביב אוכל. אני חושבת שכולם צריכים לאכול גלידה ושוקולד פה ושם, אבל אני גם חושבת שאנחנו צריכים לצרוך פחות בשר. את מבינה את נקודת המבט שלי? אנחנו צריכים להיות פחות אובססיבים, אלא יותר אכפתיים. "לא, אני לא יכולה לאכול שוקולד, אני צריכה לקנות שוקולד מקקאו נא אורגני שיש לו טעם של קרטון", חלום של כל הפרעת אכילה.
ועכשיו בנוגע לחוויה שלי עם טבעונות. כן, גם אני נפלתי למלכוד הזה בערך חודשיים-שלוש אחריי שהתחלתי את השיקום שלי. כל המשתמשים באינסטגרם נראו לי כמו אלוהים, עם האוכל הטבעוני הנא והקסום שלי, קערות של שייק בננה עם טיפה קוקוס לארוחת צהריים, סלט ירקות עצום עם בטטות אורגניות ושמן קוקוס ושומשום. הטבעונות הרסה לי את השיקום, והיה לי מאוד קשה להתגבר על כך. כמובן שלא באמת היה אכפת לי מזכויות בעלי החיים, זאת הייתה דרך לדבוק בהפרעת אכילה שלי בדרך שיותר מקובלת חברתית. הייתי הולכת לחברות, הן היו מציעות לי כל מזון שהוא אבל מיד הצהרתי שאני טבעונית ומבקשת צלחת ירקות. זאת הייתה דרך להוציא מהתזונה שלי את כל המאכלים שהפחידו אותי כל כך, וטבעונות הייתה הדרך הקלה לעשות זאת מבלי להראות כמה חולה אני. הטבעונות (עבורי) גרמה להתפרצות אורתורקסיה שלקח לי הרבה מאוד זמן להתגבר עליה, ולשמחתי כיום כמעט החלמתי ממנה לגמרי.
מקורות:
Lets Recover
The Eating Disorder Institute 
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
RecoverED.