תאכלו מה שאתם רוצים. תאכלו כשאתם רוצים לאכול. בלי לספור קלוריות. בלי לספור ערכים תזונתיים. ועדיין, תשמרו על המשקל. 

כבר הזכרתי את הרעיון של משקל היעד (set point weight) הרבה פעמים בעבר, אך עדיין לא יצא לי באמת להסביר למה אני מתכוונת. 
בכל מקרה, להקדמה, סאט-פוינט הוא המשקל הטבעי לגוף שלכם. למשקל הזה אין קשר למדד הBMI, אין קשר לכמות הכושר שאתם עושים. זה טווח (בערך של 5-10 קילו, למשל אישה שהיא 1.68 אז הטווח האידיאלי לגוף שלה הוא לדוגמא יכול להיות בין 65-70 קילו, כי זה טווח המשקל שבו הגוף שלה מתפקד בצורה הטובה ביותר והגוף תמיד שואף להגיע לאותו המשקל). בכל מקרה, רבים עדיין לא משוכנעים, או חושבים שהם היוצאי דופן, או לאנשים מביניכם שרוצים מנה קטנות של חפירה מדעית רפואית, הפוסט הזה עבורכם. 

חלק מכם יודעים שאני מרותקת מהעיניין הזה של פעילות ההורמונים בגוף שלנו (עובדה מעניינת: נכון לעכשיו אני מתקדמת ללימודי קרדיולוגיה למען לימודי הרפואה שלי) וכתבתי כאן כבר על נושאים דומים, כמו איבוד המחזור וחשיבות הפחמימות לגוף שלנו. אני מאמינה ללא כל ספק שההורמונים שלך הם אלו שאחראים לכל תפקוד ושינוי בגוף שלך, כולל בתחום המשקל. 

כמובן, שמירה על משקל גוף וחילוף חומרים, שניהם נושאים מאוד מורכבים שכוללים הרבה (אבל הרבה!) מרכיבים בתוכם אבל למען הפישוט אני אדבר רק על ההורמונים הבאים, שלושת השחקנים הראשיים שלנו: לפטין, גרלין ואינסולין. כל ההורמונים האלה צריכים להיות מסוכרנים ולעבוד בצורה נכונה על מנת לגרום לנו להגיע ולשמור על המשקל האופטימאלי לנו (set point).


כבר ציינו את ההורמונים לפטין וגרלין בפוסט שלי על פחמימות, שנמצא ברשימות הבלוג. אז אני אחזור על כך בצורה קצרה. לפטין הוא ההורמון שמופרש על ידי תאי השומן שלנו. כשהלפטין נמצא ברמה גבוהה, אנחנו מרגישים פחות רעבים. גרלין עובד בצורה ההפוכה: כשהוא גבוה, אנחנו רעבים יותר. 

אינסולין הוא ההורמון שהגוף שלנו משתמש בו על מנת לאגור שומן. הוא מופרש בתגובה לעלייה ברמת הסוכר בדם על מנת לסייע לסוכרים להכנס לתוך התאים שמחכים להם. גלוקוגן עובד בדרך ההפוכה והוא נמצא ברמות הכי גבוהות שלו בין הארוחות כדי לגרום לכבד שלנו לשחרר גליקוגן מיותר (אנרגיה שנאגרה). בעקרון התפקיד של הגלוקוגן הוא לוודא שלתאים שלנו תמיד יש מאגר של אנרגיה למקרה שאנחנו לא תמיד אוכלים.

אז אוקיי, כן- ההורמונים האלו כולם מעורבים ברעב שלנו ובאגירת אנרגיה, אבל איך הם בידיוק עוזרים לנו לשמור על המשקל האידיאלי לגוף שלנו? בואו נראה.

דבר ראשון, לפטין הוא הורמון שמקושר למסת תאי השומן שלנו: כשמסת השומן יורדת, רמות הלפטין נופלות מה שגורם לנו להיות רעבים יותר ולבזבז פחות אנרגיה (כלומר לשרוף פחות קלוריות) על דברים כמו תזוזה וחילוף חומרים- זה המצב עד שמסת השומן חוזרת להיות ברמה שהיא הייתה קודם לכן. כלומר, כשמסת השומן גדלה, כך גם רמת הלפטין עולה מה שגורם לדיכוי הרעב באופן טבעי עד שהמשקל יורד חזרה למקום שהיה בו קודם לכן. בשורה התחתונה, לפטין עובד לשני הצדדים. ירידה במשקל שהגוף אינו זקוק לה תוביל בסופו של דבר לעלייה במשקל, ועלייה במשקל מעבר למקום שהגוף רוצה להיות בו תוביל את הלפטין לזנק על מנת לסייע לגוף לרדת חזרה לטווח המשקל שהגוף מתפקד בו בצורה האופטימלית ביותר שלו. 

רמות הגרלין עולות לפניי ארוחה וצונחות לאחר הארוחה. מחקרים מוכיחים כי רמות מוגברות של גרלין מובילות לצריכת אוכל גבוה יותר ולאגירת שומן רבה יותר. בנוסף רמות גרלין גבוהות מאוד נוכחות אצל חולי אנורקסיה ורמות גרלין נמוכות מאוד מופיעות אצל אנשים שנמצאים בהשמנת יתר. למה? בגלל שאצל חולה אנורקסיה, הגוף מורעב ונואש לאנרגיה נוספת אז הגוף מייצר כמות גבוה של גרלין על מנת להוביל את החולה לחפש מזון ולצרוך כמה שיותר אנרגיה על מנת לאגור את האנרגיה הזו כשומן כמה שיותר מהר, בזמן שלאדם שנמצא בהשמנת יתר יש בדרך כלל שפע של אנרגיה אגורה (אלא אם כן הוא במצב הרעבה, זה לא המקרה שאנחנו דנים בו) אז לגוף אין צורך לגרום לבן אדם לחוש רעב מוגבר ולאגור שומן נוסף. 

עכשיו הדברים הופכים למעט טריקיים. נראה כלאינסולין יש השפעה שלילית על רמות גרלין. יש לזה היגיון: אחריי שאתה אוכל, רמת האינסולין בדם עולה אז הגוף שלך יודע שהוא מקבל אוכל ולכן הוא יכול לאפשר לעצמו להוריד את רמות הגרלין על מנת לגרום לך לחוש רעב פחות. בנוסף, לפטין גם גורם לצניחה של האינסולין מה שאומר שומן גוף רב= פחות אינסולין=פחות תאבון ואגירת שומן.

כמובן שמירה על משקל היעד של הגוף היא נושא הרבה, אבל הרבה יותר מורכב ומסובך, הרבה מעבר לשלושת ההורמונים שציינתי, אבל אני מקווה שזה נותן טעימה קטנה לכמה מסובכת המערכת הזו וכמה תהליכים מתרחשים בגוף רק על מנת שתישאר בטווח המשקל שהגוף שלך מרגיש נוח ביותר בו. הגוף שלך הרבה אבל הרבה יותר חכם ממה שאתה חושב. אז כל עוד אתה מטפל בו ושומר עליו, הוא יעשה את אותו הדבר עבורך. 

אז בשורה התחתונה: אכילה מועטה לא גורמת לאיבוד שומן בטווח הארוך. כן, אולי תאבדו משקל באופן מהיר (החילוף חומרים עדיין גבוה בהתחלה ובנוסף עם הפחתה בצריכת המזון מאבדים משקל מים מהר מאוד) אבל המשקל יחזור ובגדול לאחר מכן. הגוף שלנו לא הופך למכונה שרק מחכה לשרוף שומן כשאנחנו מחליטים להוריד מצריכת המזון שלנו. זה אפילו לא הגיוני. לגוף שלנו יש את המשקל הטבעי שלו, אם אנחנו מחוץ לטווח של המשקל הזה ואנחנו מנסים לאכול פחות על מנת לרדת במשקל או לאכול יותר בשביל לעלות במשקל הגוף שלנו יעשה הכל על מנת לחזור למשקל הבריא הקודם שלו. אנחנו חושבים שאם פשוט נמנע מהגוף שלנו חלק מהקלוריות שהוא מבקש בעצם יכריח את הגוף שלנו לשרוף שומן, אבל מה שלמעשה קורה הוא שאנחנו מכריחים את הגוף שלנו לשרוף פחות קלוריות. זה אומר שהחילוף חומרים נהיה איטי יותר בזמן הדיאטה. 
אז מה המתכון לעלייה במשקל ולבולמוסים? דיאטות! ברגע שהגוף שלך יתעייף מלהיות רעב ועצבני כל הזמן, הוא יכריח אותך לפתוח את המקרר ולאכול כמה קלוריות שהוא צריך. רק שעכשיו, כשאתה בא מדיאטה החילוף חומרים שלך הרבה יותר איטי ואיבדת מסת שריר רבה, הגוף שלך חושב שהוא מורעב ולכן הוא מייצר אקסטרה שומן אותו הוא אוגר על מנת לשמור אותו למקרה ותגיע שוב תקופת הרעבה. זה האופן שבו הגוף מגן על עצמו. הגוף שלך לא יודע שאתה רוצה לרדת רק כמה קילוגרמים בשביל להרשים את הבחורה שאתה יוצא איתה. הגוף שלך מניח שאין בסביבתך אוכל ולכן הוא מאט את קצב חילוף החומרים שלך על מנת לשרוף פחות קלוריות, להגן עלייך, ולוודא שיש לך שפע של מאגרי שומן בגלל שמבחינת הגוף שלך זאת הדרך היחידה לגרום לך לשרוד לאורך כמה שיותר זמן.

הערה קטנה לפניי הסוף, לגביי אנשים שנמצאים מעל משקל היעד שלהם ויורדים במשקל ושומרים עליו על ידי אכילה נורמטיבית: איך המצב הזה מתרחש וכל הסיבות לעלייה מעל למשקל היעד של הגוף נמצאות בפוסט הזה. 

קרדיטים: כאן וכאן.