"אם אוכל לא היה מכיל קלוריות, במה היית בוחרת- פרוסת עוגה או קערה של קינואה?"
זאת שאלה שנשאלתי היום לאחר שאמרתי שאני חושבת שאנחנו רוצים כול כך לאכול מכל המאכלים "האסורים" רק כשאנחנו לא מרשים לעצמנו לצרוך אותם.
אני לא מחבבת קינואה אז זאת לא השוואה כל כך טובה עבורי, אבל אם למשל היו מבקשים ממני לבחור בין עוגה לבין אפרסק או בין עוגה לבין תירס או בין עוגה לבין סלמון מעושן אז התשובה שלי לחלוטין הייתה תלויה במה שהגוף שלי מדריך אותי לבחור.
העניין הוא שרוב האנשים לא מאמינים שהיית בוחר אי פעם תירס/קינואה/סלמון (או כל מאכל אחר שקוטלג כ"טוב עבורך") על פני עוגה בגלל שהם לא היו בוחרים בו. והסיבה שהם לא היו בוחרים בתירס היא כי הם מגבילים את התזונה שלהם או פשוט מונעים מעצמם כדרך קבע לצרוך מאכלים מסוימים- המאכלים שהם לא יכולים להאמין שלא תבחר על פני משהו אחר (למשל עוגה).
הסיבה היחידה שהם לא יכולים, אף פעם, לבחור במאכל שמוגדר כ"בריא" על פני משהו שמוגדר כ"לא בריא" היא כי הם מנעו מעצמם לצרוך את המאכלים "הלא בריאים" מה שגורם להם להשתוקק כול כך לצרוך מהם. אבל כשאתה מקשיב לגוף שלך ונותן לו להוביל אותך לצרוך תזונה מגוונת ומאוזנת מבלי הגבלות או מאכלים שהם "מחוץ לגבול", וכשאתה לומד לא לקטלג מאכלים ולהדביק עליהם תוויות של "טוב" או "רע", במוקדם או במאוחר אתה תתחיל להשתוקק להמון מאכלים שונים בזמנים שונים. לפעמים תרצה עוגה. לפעמים תרצה תירס, או סלמון, או שניצל או פירות. זה היופי באכילה אינטואטיבית ובמערכת יחסים בריאה עם אוכל. זה מקום שגם אתה יכול להגיע אליו- אם לא הגעת עד עכשיו.
“If you can have something every day as much as you want, you tend to not want it as much anymore"