מקור

עובדה מעניינת: אישה שורפת בממוצע חצי קילו בחודש על מנת לתחזק את המחזור החודשי שלה.

איבוד המחזור הוא אחת מהתופעות השכיחות שמקושרות לאכילה מוגבלת וירידה במשקל.
אני רק אציין שאת לא חייבת שתהיה לך הפרעת אכילה על מנת לחוות חוסר במחזור שמקושר למשקל ואת לא חייבת לחוות חוסר במחזור על מנת להיות במשקל נמוך מאוד עבורך. למעשה, אם את משתמשת בגלולות, את תמשיכי ככל הנראה לקבל מחזור "מזוייף" מבחינה הורמונלית שנגרם על ידי הגלולה עצמה. המחזור שלך לא קשור בשום צורה לכמה את חולה. אין דבר כזה אני לא חולה מספיק. (פוסטים בנושא כאן וכאן). 
המחזור החודשי שלך הוא למעשה תהליך מסובך מאוד והדימום עצמו הוא רק חלק קטן מאוד מכל הסיפור בגלל שהמחזור החודשי שלך לא מימש את המטרה העליונה שלך: כניסה להיריון. אבל זה בסדר, בגלל שאנחנו לא רוצות להכנס להיריון כל חודש בכל מקרה.

 

המחזור החודשי שמנוהל על ידי מערכת מאוד מורכבת שמבוססת על איזון הורמונלי הוא דבר מתיש מאוד לגוף שלך ודורש הרבה מאוד אנרגיה. אבל לאינסטינקטיים ההישרדותיים של הגוף שלך, תפקודי הפוריות שלך הם לא בידיוק משהו הכרחי להישרדות שלך והאמת היא שהטבע לא מעוניין שתתרבי כאשר מבחינתו את נמצאת בתקופת מצור. אחריי הכל, איך את אמורה להאכיל את הצאצאים שלך כשאת אפילו לא יכולה להאכיל את עצמך? תזכרי שגוף האדם לא התפתח במאה 21 כשיש אוכל בכל מקום ואנחנו פשוט בוחרים שלא לאכול. כשהגוף שלך לא מקבל מזון, הוא חושב שהסיבה היחידה שלך היא כי אין אוכל בסביבה. כי הגוף שלך לא רואה תצוגות של וויקטוריס סיקרט או קורא ווג. 
כיבוי תהליכי המחזור החודשי הוא למעשה דרך מושלמת על מנת לחסוך את האנרגיה היקרה והנדירה הזו שיש לגוף שלך. הגוף שלך מפסיק לבייץ, את מאבדת את המחזור*. באופן כללי, גוף האישה צריך בערך 10% שומן גוף על מנת לתחזק את תהליך המחזור החדושי באופן תקין ולכן זה שכיח מאוד עבור דוגמניות, אתלטיות ובאדי בילדריות לאבד את המחזור שלהן גם כן. 

אבל רגע, יש עוד! כשאת מגבילה את דפוסי האכילה שלך, בין אם מדובר בהגבלה קלורית ישירה או בהגבלה של קבוצות מזון, את מפספסת וויטמינים חיוניים, מינראלים וערכים תזונתיים אחרים שדרושים לגוף שלך על מנת לבייץ באופן ראוי. הרבה בנות מבצעות דיאטות דלות בשומן, טבעונות/צמחונות, או חותכות מהתזונה את הבשר האדום, מה ששם אותן בסיכון למחסור בויטמין B12, ברזל, חומצה פולית ואנמיה. כשלגוף שלך אין מספיק תאי דם אדומים, הוא לא יהיה מעוניין לשחרר כמה כאלה אקסטרה מידיי חודש כשהוא לא מוכרח לעשות את זה. 

ובהיבט אחר, הרבה מההורמונים שלך, במיוחד אלה שמנהלים את תהליך הרבייה, נוצרים משומן (במיוחד מכולסטרול) ואופן הפעולה שלהם מבוסס על אופן הפעולה של הורמון אחר. כמו מעין אפקט דומינו כזה. בעצם זה אומר שלרמות של הורמון אחד תהיה השפעה על הרבה הורמונים אחרים בגוף שלך. כשאת לא אוכלת מספיק שומנים וכולסטרול, מה ששכיח בדיאטות מגבילות או בדיאטות טבעוניות/צמחוניות, לגוף שלך אין מספיק לבנות בנייה חיוניות על מנת לייצר הורמונים, מה שבעצם זורק הרבה מתפקודי הגוף האחרים שלך למעגל הרסני: חוסר איזון הורמונלי מוביל לעוד חוסר איזון הורמונלי. זה כמו לנסות לבנות מגדל כשאין לך לבנים- זה פשוט לא אפשרי, וזה פשוט לא קורה! אני זוכרת שעשיתי בדיקות דם במהלך התקופה הנוראית ביותר במהלך הפרעת האכילה שלי, ופשוט לא היו לי שפע של סוגי הורמונים (pituitary וthyroid ביניהם). כמה חודשים חודשים אחריי שהתחלתי את MM ושיקום אמיתי (אכילה של 3000+ קלוריות מידיי יום, ללא פעילות גופנית), רמות ההורמונים שלי הגיעו למינימום של הרמות הנורמליות שוב. אוכל מרפא, באמת. אוכל מרפא.

 

אז לגביי קבלת המחזור בחזרה, הדבר הכי הכרחי שעלייך לעשות הוא לאכול מספיק אוכל ולעלות במשקל! תזכרי שאת צריכה לפחות 10% שומן גוף בשביל קיום תקין של מחזור חודשי, אבל לרוב הנשים התפקוד מתנהל בצורה הטובה ביותר בסביבות ה20-25% שומן גוף. לאכול כמות קלוריות רק בשביל לשמור על המשקל לא יהיה משהו שיעזור בגלל שבזמן הגבלת הקלוריות, החילוף חומרים שלך האט אז הוא יכול ולהמשיך לתפקד במצב הרעבה. את חייבת לשכנע את הגוף שלך שהוא כבר לא הולך להיות מורעב על ידי להאכיל אותו כמו שצריך על מנת שהוא יסמוך עלייך שוב ויחל בחידוש תהליך המחזור החודשי והרבייה. 

בנות רבות, וגם אני, גילינו שמוצרים שעשירים בשומן ובספציפיות מוצרי חלב עשירים בשומן גם מסייעים בהחלמה מאיבוד המחזור. לא רק שהם מכילים שומנים חיוניים, וויטמינים וכלסטרול, גם הכמות הקטנה של ההורמונים שמצוייה בחלב יכולה לעזור לנרמל את רמות ההורמונים שלך. במהלך השיקום (ואפילו עכשיו) נהגתי לאכול יוגורט עשיר בשומן ולשתות חלב מידיי יום. אני רגישה ללקטוז, אבל הבקטריות שנמצאות ביוגורט עוזרות לי לעכל את הלקטוז שאני לא יכולה (רוב האנשים שרגישים ללקטוז כן יכולים לאכול יוגורט) והשתמשתי בחלב דל לקטוז. מאכלים אחרים שאני יכולה להמליץ עליהם הם גלידות, אגוזים, שמן, בשר אדום וחמאת בוטנים (♥). כמו שציינתי קודם, המחזור החודשי מנוהל על ידי מערכת מאוד מסובכת של הורמונים שלוקח זמן לרפא אותה. תסמכו על הגוף שלכם, תתייחסו אליו כמו שצריך, ותנו לו להחלים. ככל שאת אוכלת יותר ומאפשרת לגוף שלך לנוח, ככה השיקום יבוא בצורה קלה ומהירה יותר. 

שאלות ותשובות בנושא מחזור במהלך הפרעת אכילה/שיקום נמצאות כאן 

שאלות ותשובות נוספות בעיניין המחזור החודשי נמצאות ברשימות הבלוג תחת הכותרת "שיקום פיזי". 

*יש לציין שתופעה שכיחה אצל אנשים עם הפרעות אכילה היא קבלת מחזור ללא ביוץ, כלומר הדימום הוא סתם דימום ולא מהווה אינדיקציה לקיומו של מעגל מחזורי תקין (זה מה שקרה לי!). זו הסיבה מדוע אני חוזרת ואומרת שגם קבלת מחזור לא בהכרח מסמלת פוריות תקינה. 

מקור 

אני לא חושבת שחשתי קרייבינגים בלתי נישלטים מזה חודשים. לא, אני לא אוכלת מתוקים כל יום, או ג'אנק פוד, או גלידה, או צ'יפס. למעשה, אני מניחה שאני ניזונה מתזונה שברובה כן מזכירה את התפיסה של החברה לגביי מהי "אכילה בריאה" (מזכירה לכם בפוסט הזה והזה למה המונח הזה לא באמת קיים), תזונה שעשירה בכל הערכים התזונתיים וקבוצות המזון פשוט בגלל שאני לא מרגישה צורך בלאכול כל הזמן מאכלים ספציפיים שהחברה תופסת כ"לא בריאים". 

הדבר המצחיק הוא, שעמוק במהלך הפרעת האכילה שלי, נהגתי להשתוקק כל הזמן למאכלים עשירים בסוכר, אבל הייתי מפוחדת מידיי מכדי לאכול אותם, אז במקום זאת הייתי בולסת קילוגרמים של חסה ותרד. נהגתי לעשות את זה עד שהייתי מרגישה באי נוחות פיזית רצינית כל כך עד שלא יכלתי לזוז ואפילו שרציתי להמשיך לאכול. זה קרה בכל פעם ששמתי אוכל בפה שלי: ברגע שהתחלתי, לא יכולתי לעצור. הייתי לחלוטין מפוחדת מהמחשבה שאני אפתח הפרעת אכילה כפייתית. לא ידעתי מה לעשות, וכמובן שלא היה שום סיכוי שאני אאפשר לעצמי לגעת במאכלים העשירים בקלוריות שכל כך חשקתי מהם בגלל הפחד מפרקי הבולמוסים שלי.
אבל יודעים מה? לא פיתחתי הפרעת אכילה כפייתית. "החלמתי" מהאכילה הכפייתית על ידי דבר אחד פשוט: לאכול יותר. נשמע קצת פרדוקסלי אולי, אבל זה נכון.
תנו לי לפשט את זה ולומר שכן, הפרעת אכילה כפייתית היא דבר אמיתי מאוד ומחלה נפשית רצינית שדורשת יחס וסיוע רפואי. עם זאת, זה בלתי אפשרי (ושוב, ב ל ת י א פ ש ר י) לפתח הפרעת אכילה כפייתית בתגובה לקיומה של הפרעת אכילה מגבילה. נכון שמדובר בשתי הפרעות אכילה, אבל בשתי הפרעות אכילה שנמצאות בצדדים ההפוכים על ספקטרום הפרעות נפשיות.
 

אני אגיד את זה שוב ושוב אם צריך, הגוף שלך הרבה יותר חכם ממה שאת חושבת. כשאת מונעת ממנו אוכל הוא הופך ללא מאוזן אנרגטית, והוא יעשה כל מה שבכוחו על מנת לגרום לך לאכול יותר אוכל. האם שמעת איי פעם על לפטין וגרלין? מדובר בשני הורמונים אשר שולטים על הרעב ועל אגירת הקלוריות על בסיס כמה מאגרי שומן גוף יש לך. אז לא, את לא משוגעת. את לא מפתחת הפרעת אכילה כפייתית. הגוף שלך מנסה, על ידי סיוע בהורמונים, לשחזר את עצמו. 

פלאו, נא עד 4, פרותאיזם, באמת שלא אכפת לי לגביי איזה "אורך חיים" בריא פופלארי את רוצה להתווכח איתי עליו, אבל המסר של השורה התחתונה הוא אותו הדבר: את צריכה לאכול מספיק קלוריות.
פלאו? תאכלי כמו איש מערות, אבל תאכלי מספיק. נא עד 4 או פרותאיזם (80/10/10)? עדיף שתדחפי כמה שיותר בננות ותמרים בגלל שאת צריכה מספיק קלוריות. ובזמן שהרבה מהסוגי דיאטות האלו טוענות שהן עובדות בגלל שהם מתמקדות על אכילה של בעיקר X והמנעות מY, אני מאמינה שהן עובדות פשוט בגלל שהן הופכות את האדם למאוזן אנרגטית. ובריאות נפשית? זה כבר סיפור אחר (הנה פוסט בנושא). 
הדיאטות האלו נלחמות נגד המנטרה הנוראית מכל: "תאכל פחות בשביל לרדת במשקל" וכל הדיאטות המחרידות וההרסניות האלה של ה1200 קלוריות ליום.
 

דיברתי על set point weight כל כך הרבה פעמים בבלוג הזה, אבל בהנחה שהמילים האלו משתקפות גם בעיניים של קוראים חדשים, אסביר שוב בקצרה. לגוף שלך יש משקל טבעי, שנקבע על בסיס הגנטיקה שלך. מה שבעצם זה אומר שכשאת כן מאוזנת אנרגטית, אז את תרגישי רעבה יותר ותאכלי יותר כשאת נמצאת מתחת לset point שלך ואת תרגישי רעבה פחות ותאכלי פחות כשאת נמצאת מעל הset point שלך.

מקור

אזהרת טריגר: המאמר מציין ומפרט התנהגויות הנובעות מתוך הפרעת אכילה.

אז כנראה ראיתם את זה: התמונות הזוהרות של דוגמניות ומפורסמות שנמצאות בתת משקל: הגוף הקטנטן, השברירי, העדין ששייך לבחורות עם הפרעות אכילה בסרטים (תחשבו על קאסי מסקינס). אנורקסיה היא "הדיאטה" שכולם רוצים להיות בה. טוב, אולי לא כולם. אבל שמעתי את האמירות הבאות: "הלוואי שהייתה לי רק נגיעה של אנורקסיה!" או "הייתי עושה כל דבר רק בשביל טיפה אנורקסיה לכמה שבועות!". אפילו בולמיה, הפרעת האכילה "הפחות זוהרת" מקבלת הכרה: "ניסיתי להיות בולמית אבל אני פשוט שונאת להקיא!".
טוב, כן, כמובן, את כל כך צודקת! הפרעות אכילה זה דבר כל כך זוהר!

כשהפרעת האכילה שלי הכריחה אותי לעשות הליכה של45 דקות הביתה עם שקיות שכוללות כמות אוכל לשבוע, הרגשתי ממש זוהרת. כשהייתי צריכה לעצור כל 10 דקות בגלל שהרגשתי שאני הולכת להתעלף, וכשפגעתי בעצבים באצבעות שלי מהלחץ של השקיות מהסופר, הרגשתי ממש זוהרת.  

כשהרטבתי את עצמי קצת פה ושם בגלל שהגוף שלי החליט שלתפעל את שלפוחית השתן שלי היה דבר שהוא לא יכול להרשות לעצמו כי לא הייתה לו מספיק אנרגיה לכך, הרגשתי יותר זוהרת מכל אחד אחר. כשהקאתי לתוך האסלה וקיבלתי שפריץ של מים לפנים, זה היה כל כך זוהר: אפילו יותר מאשר שהתפוצצו לי נימי דם מסביב לעיניים. כשהייתי שיכורה ונעלתי את עצמי בתוך השירותים בבית של בן הזוג שלי וחתכתי את הזרועות, הרגליים ואת הבטן כי אכלתי יותר מידיי לדעתי, הרגשתי זוהרת כמו שכל אחד אחר היה מת להרגיש. 

עוד משהו שהיה סופר זוהר הוא כשהפרעת האכילה שלי הענישה אותי על ידי אימון של שעתיים ברצף שנעשה על ידי גוף חלש, בתת תזונה שהולך וכושל, עד שהרגשתי שאני עומדת להתמוטט, וכשהכרחתי את עצמי להקיא במסיבה וחברה שלי שמעה את הכל, וכשבכיתי ברכבת בגלל שהיה גבר שעמד בצד השני בקרון ואכל כריך וכל כך רציתי להרגיש שגם לי "מותר" לאכול משהו. אוי, והזוהר הזה שהרגשתי כשירדתי מתחת לביניין ב2 בלילה כשההורים שלי ישנו בשביל להכנס לפח זבל ולהוציא את המשקל שאבא שלי זרק מהבית. וכשהייתי צריכה לרוץ הביתה ממסעדה אחריי שאכלתי משהו שכולל שומנים בגלל שהגוף שלי לא ידע איך לעכל את זה ופירש את זה כקלקול קיבה. וגם כשצרחתי על בן הזוג שלי על כך ששם מעט חלב בחביתה שהוא הכין לנו, וכשניפצתי כוס על הריצפה והעפתי אותו מהבית שלי כשהוא ראה את הפתקים שרשמתי לעצמי על המראה שכתבתי עליהם "פרה שמנה" ו"תרעיבי את עצמך" והוא הוריד אותם והדביק פתקים ורשם עליהם "את יפייפיה" ו"את מושלמת" במקום. ויותר מהכל, הרגשתי זוהרת, כשכל כך רציתי להיות קשורה למיטה ככה שלא תהיה לי גישה למטבח וכדי שלא אוכל לאכול שום דבר. וכשלא יכולתי לחשוב בצלילות והמערכות יחסים שלי התפרקו אחת אחריי השנייה וכשהגוף שלי התחיל בתהליך של קניבליזם עצמי וכשהאישיות שלי הפכה לכלום ושום דבר ככה שלא היו לי תחביבים או תחומי עיניין מלבד לאבד משקל- למה עוד אנשים יכולים להשתוקק מלבד לנגיעה של הפרעת אכילה, נגיעה של משהו שמיליוני אנשים סובלים ממנו כל יום? אנורקסיה, בולמיה, OSFED, ARFID, אנורקסיה אתלטיקה, אורתורקסיה... מה עוד בן אדם יכול לרצות אם לא הפרעות האכילה המגבילות האלה שהורסות את החיים שלך, גונבות את הבריאות שלך, מרסקות את האישיות שלך, לוקחות את היכולת שלך לעבוד ומפרקות את מערכות היחסים שלך?

ורק שתדעו, הפרעות אכילה לא בהכרח הופכות אותך לרזה. הן הופכות אותך לחולה, והן הופכות אותך לכל כך אומלל שאתה מקווה שפשוט תמות, והן הופכות אותך ליותר ויותר מת מדקה לדקה, אבל לפעמים אתה אפילו לא מגיע ללהיות רזה. ואפילו כשאתה כן רזה, אתה לעולם לא תדע את זה. ככל שאתה נהיה יותר רזה אתה תרגיש שמן יותר. עם כל קילו שאתה מאבד, אתה תשנא את עצמך עם יותר ביותר תשוקה מאשר הרגשתי מתישהו כלפיי כל דבר אחר, וזה רק יגביר את הדחף לרדת עוד ועוד ועוד, בתקווה שזה ייגרום לך להרגיש טוב יותר. אבל זה אף פעם לא. 

אז בטח, לך ותייחל שהייתה לך "נגיעה" של מה שיש לנו. מכירים את האמרה הזאת "תהיה זהיר במה שאתה מייחל לו"? זה לא היה יכול להיות יותר נכון כשזה נוגע לזה. 

ובנוגע למחשבה האידיוטית הזאת שהפרעת האכילה תהיה "שווה את זה" כשתגיע לרזון, אז המחשבות האלו הן בורות מוחלטת שמקלה דעת בחומרה של הפרעות אכילה, ומקלה דעת בחומרה של המצב של האנשים הסובלים מהן. להוות דיעות מהסוג הזה הופכות את הכאב שלנו לבלתי נראה, בגלל שאתה לא מבין שזה באמת קיים. 

אז בבקשה, לכו ותלמדו על הפרעות אכילה, בגלל שאתם מכירים מישהו שמתמודד עם אחת. אתם אולי לא חושבים שכן, אבל אתם כן, תסמכו עליי. מישהו בחיים שלכם מתמודד. אל תתנו להתמודדות שלהם להיות בלתי נראית עבורכם.