שוב חזרתי ללחייך כלכך הרבה שלהסת כבר כואבת,

אבל הוא נשאר מרוח על הפנים, מאוזן לאוזן.

רגעים שאני פשוט לא יכולה להפסיק לצחוק.

זה מה שאתה עושה לי.

הייתי חושבת שהצחוק שלי חזק מידי, נשמע מוזר.

שהוא לא צריך להישמע.

הייתי חושבת שהחיוך שלי עקום מידי, לא יפה.

פשוט דורש שיסתירו אותו.

אבל עכשיו בחיוך יש קצת חן בעיניי.

הצחוק חמוד כזה.

אולי אתם באמת צודקים ואני סתם עיוורת.

לאט לאט, ככל שהזמן עובר,

אני משתפרת.

אני משתנה, אבל בצורה שאני רוצה.

בצורה שתעשה לי רק טוב.

פוקחת את העיניים כנגד העיוורון ששולט בי ולא מרפה.

מנסה להפסיק עם הביקורת עלי שכבר לא הוגנת כלפיי.

אבל המאבק ממשיך.

אני אנצח.

אתם תראו. כולכם תראו.