ביחס למדינה הקטנה שאנחנו , כמות הקונפליקטים בין הקבוצות ש-בתוכנו-
גדולה-מאוד ובמידה חריגה , יש לומר .
הנה "ספירת-מלאי" מהירה....דתיים מול חילוניים , דתיים מול חרדים , חילוניים מול חרדים ,
ימניים מול שמאלניים , ספרדים מול אשכנזים , יהודים מול ערבים ,
מדינת תל-אביב מול הפריפריה , ועוד ועוד...תאמינו לי לא חסר ,
הרשימה עוד ארוכה , אבל בחרתי שלא לכתוב הכל...
השאלה הגדולה הנישאלת , היא למה קיים השסע העמוק הזה , ומדוע אחד חושב שהוא יותר טוב מהאחר .
אני חושבת וזאת כמובן דעתי האישית בלבד , שהכל מתחיל וניגמר בחינוך בבית .
אני למשל ממוצא אשכנזי , בבית שגדלתי בו מעולם לא דיברו על עניין העדות ,
לא שמעתי בחיים שלי מילה שלילית על עדה כל-שהיא .
לראשונה נחשפתי לעניין הזה של עדות בבי"ס יסודי , ותמיד מאוד-אהבתי את עדות המזרח ,
נורא רציתי להיות גם-כן מרוקאית או תימניה או עיראקית ,
אפילו היתה תקופה בגיל 13 או 14 שניסיתי לדבר ב-ח' ו-ע' .
החמימות שלהם קסמה לי מאוד, והאוכל ללקק את האצבעות ...
רק ש-גדלתי התחלתי להבין שיש עדות שבעצם גורמים להם להרגיש קיפוח ,
שמאותתים להם ש-הם פחות טובים , וחובת-ההוכחה עליהם .
היום בישראל 2013 שאני שומעת על קיפוח עדתי זה כמו בוקס בבטן ,
הדבר כואב לי מאוד , ואני חושבת ש-זה חמור ביותר שנותנים למישהו להרגיש שהוא פחות טוב .
הנגיעה בנושא העדתי היא רק דוגמית , כי כמו שהזכרתי בפתח דבריי ,
המחלוקות-הקשות נוגעות לקבוצות רבות הקיימות בתוכנו .
ברור שבפוסט אחד בבלוג , בלתי-אפשרי למצוא פיתרון בזק לבעיית השסע העמוק בחברה-שלנו ,
אך ככל שנעלה את הנושא לסדר היום בכל-דרך אפשרית , כל אחד בדרכו ,
ייתכן מאוד שנתחיל לראות ניצנים של חברה סובלנית יותר של אחד כלפי-האחר .
הדרך מן-הסתם עוד ארוכה ומפותלת , אבל דרושה אופטימיות וכוח-רצון לשינוי ,
ימים יגידו אם נתחיל להריח את ריח השינוי באויר , ונרגיש ש-משהו טוב קורה...