ניצוצות של תקווה .

הבלוג שפתחתי לפני שבועיים בדיוק , עושה לי הרגשה מאוד טובה בלב .

הצורך הזה שבוער בך לכתוב על משהו שמציק , משמח , מפחיד , או מהנה ,

הוא צורך מאוד חזק , ורק מי שבוער בו להתבטא יבין את התחושה הזאת .

אין הרגשת קטרזיס גדולה יותר מאשר לפרוק מעל מסך לבן חלק , את אשר מבעבע בתוכך ,

ולהרגיש בסיום הכתיבה מן תחושת שחרור מופלאה ונעימה שכזאת .

היופי בכתיבה לפחות מבחינתי הוא שאני יושבת וכותבת רק כאשר אני חשה צורך עז לעשות זאת ,

מן דחף פנימי חזק של משהו שיושב בפנים ומחכה לצאת החוצה ולהשתחרר .

הבלוג הוא במה מדהימה , הוא כמו סוג של צינור ממך אל העולם .

לפי מונה הכניסות הנימצא בתחתית העמוד ניתן לראות שאנשים ניכנסים לקרוא את רשמיי ,

ואין דבר שיכול לשמח יותר מאשר הידיעה שמישהו יושב וקורא את מחשבותיך , בנושא כזה או אחר .

הרבה פעמים כאשר אני קוראת טורי דעה באתרים השונים ,

אני חושבת לעצמי , איזה בר מזל אותו כותב שמגיע לכל-כך הרבה קוראים ,

זאת בעצם השאיפה שלי , להתקדם עם הזמן ולהגיע לחתך רחב של קהל , כמה שיותר .

בינתיים המשך קריאה מהנה , ויום טוב לכולם !