ניצוצות של תקווה .

ביומיים האחרונים אנו עדים לעידכונים שוטפים מבית-החולים שיבא בתל-השומר ,

אודות מצבו ההולך ומתדרדר של אריק שרון האהוב .

הסאגה הבלתי-ניגמרת הזאת , של עוד דיווח ועוד עידכון רפואי נראית לי כבר מוגזמת .

מדובר באדם שמצוי בקומה כבר שמונה שנים ,

סיטואציה שנחשבת קריטית גם ככה , גם אם מערכות מסויימות בגוף עדיין תיפקדו .

אני בספק רב אם אריק היה רוצה להיות במצב שכזה כפי שהוא מצוי בימים האחרונים ,

שהרופאים מנסים בכל-כוחם לייצב את מצבו , לתת טיפול תומך על-מנת שלא יסבול ,

ובעצם לא מתירים לו להיפרד בכבוד וללא סבל נוסף מהעולם .

איזה מן חיים אלו ? להיות תחת מיליון תרופות , מחובר לאינסוף מכשירים ,

לא ניראה לי שאריק היה רוצה בכך .

רק מלקרוא את העידכונים נעשה לי רע , כאילו לא סבל מספיק ,

אז כובלים אותו עוד ועוד , ולא משחררים אותו לחופשי .

אם בשמונה השנים עוד היתה תקווה לנס , שאולי יפתיע ויתעורר ,

הרי עכשיו התמונה שונה לגמרי , וברור שנס כבר לא יקרה ,

די , תניחו לו , הוא סבל מספיק , שחררו אותו , מגיע לו לנוח .