ניצוצות של תקווה .

סערת הרוחות בדבר ביטול פרס מפעל חיים לזמר אריאל זילבר ,

והפיכתו בהגדרה לפרס על תרומתו למוזיקה הישראלית , טרם נירגעה .

איגוד אקו"ם (ראשי תיבות של איגוד הקומפוזיטורים ) , עשה טעות גדולה מאוד בהתנהלותו .

מרגע שניקבע כי אריאל זילבר אמור לקבל פרס מפעל חיים מטעם האיגוד ,

לא היה ראוי כלל וכלל שהאיגוד יחזור בו מההחלטה , וישנה את הגדרת הפרס -

כתוצאה מלחצים כאלו ואחרים מטעם אנשים המייצגים את השמאל הקיצוני במפה הפוליטית .

על-אף סלידתי מדעותיו של זילבר , ברורה לי העובדה שאין לערבב בין פוליטיקה ותרבות ,

ועל יצירתו של זילבר ותרומתו לתרבות הישראלית , אין עוררין כלל וכלל .

האיש הוא גאון מוסיקלי , ועל-כך ראוי גם ראוי שיקבל את הפרס .

אתמול כמה שעות לפני הטקס נודע כי דליה רבין היא זאת שלחצה על שינוי ההגדרה ,

דליה רבין כך מתברר היא דירקטורית חיצונית של אירגון אקו"ם , וממנה הגיעו הלחצים .

אין בכוונתי לשפוט את דליה רבין , מאחר ואין דבר קשה יותר מלשמוע התבטאויות -

הקוראות לשחרר את רוצח אביה , כפי שסבר זילבר לפני מספר שנים מעל כל במה תקשורתית .

אבל , וכאן מגיע האבל הגדול , האיגוד הוא גוף העומד בפני עצמו ,

ומהרגע שקיבל החלטה כזאת או אחרת , אינו יכול להרשות לעצמו להיכנע ללחצים פוליטיים או אישיים ,

שכן האירגון מייצג את הפן התרבותי במדינה , ולא את הפן הפוליטי ,

ולכן לא היה ראוי שחזר בו מההחלטה ושינה את ההגדרה , דבר המשאיר טעם ניפגם בהתנהלותו .

לא ייתכן שאשה כמו אחינועם ניני למשל שהחליטה להחרים את הטקס בגלל זילבר ,

וויתרה על הפרס שהיתה מועמדת לקבל בעצמה , תקרא מעל כל במה אפשרית לחופש הבעת הדעה ,

אבל כאשר זה מגיע לדעות שאינן מייצגות את השמאל , פתאום להחרים אותם .

בשבוע שעבר סערה הארץ על התבטאויותיו של המורה אדם ורטה שדיבר נגד צה"ל ,

קמו אנשי שמאל וקראו לחופש הבעת דעה , והנה כאשר זה נוגע לדעות מצידה הימני של המפה ,

אז פתאום זה נהפך לפסול , מדובר בדבר אבסורדי מקומם ובלתי מתקבל על-הדעת .

מדהים לראות כמעט קונצנזוס מוחלט בעד זילבר ונגד ניני והתנהלות אקו"ם ,

מה שמעיד על-כך שרוב העם אפילו אם אינו בעד דעותיו הקיצוניות של זילבר ,

השכיל להבין שנעשה פה מעשה לקוי בשלילת הגדרת הפרס כפרס מפעל חיים .

והשמאל , הם בעצם הראו לכולנו את פרצופם האמיתי , המבזה והצבוע .