ניצוצות של תקווה .

חנה מרון השחקנית האהובה הלכה לעולמה לפני יומיים .

בעוד שעה קלה תובא למנוחות בטקס אזרחי בקיבוץ שפיים .

בשנים האחרונות נוצר קרע רציני בין חנה מרון לבתה השחקנית דפנה רכטר .

כל אחת לחוד דיברה בראיונות שונים על מערכת היחסים המורכבת הזאת ,

ומאז פטירתה של מרון , הוזכר הנושא לא מעט .

בישראל כמו בישראל תמיד יש לאנשים מה להגיד ,

וניתקלתי באנשים חסרי כל רגישות שגם ביום העצוב הזה של המשפחה ,

השמיעו את דעתם כנגד התנהלותה של דפנה רכטר כלפיי אמה .

לאותם אנשים שחושבים שהם יודעים הכל יש לי רק דבר אחד להגיד : אל תישפטו !!!

אינכם יודעים מה היה שם במערכת היחסים הסבוכה הזאת ,

אינכם יודעים מי צדקה בטענות שהעלתה כלפיי השניה ,

ובעיקר אינכם מכירים את אופייה ומורכבותה של כל אחת מהשתיים .

בן-אדם לא בוחר לאיזה משפחה להיוולד , ומי ההורים שיגדלו אותו .

נכון אבא ואמא הם אנשים שעלינו לאהוב באהבה ללא תנאי ,

אבל כדי להיות הורים לא צריך לעשות בית ספר או לסיים תואר כלשהו ,

וכך יוצא שכל אחד מאיתנו מגיע באופן שונה לחוויית ההורות ,

מה שאומר שיש כאלה שמרוויחים הורים ניפלאים ומופלאים ,

ויש כאלה שלא ... לכן אני אומרת אסור לשפוט .

זה לא העיקר להגיד אמא זאת אמא , או אבא זה אבא , ולא חשוב מה ,

כי יש מקרים עצובים שבהם נוצרים פערים ותהומות בלתי ניתנים לגישור ,

ואנשים מבחוץ הם האחרונים שצריכים לשפוט .

הפוסט בכל מקרה מסתיים בנימה קצת אופטימית בהקשר לעניין עליו הוא ניכתב ,

דפנה רכטר סיפרה כי בחודש האחרון היא ואמה התפייסו ואהבו אהבה גדולה ,

אני מניחה שסגירת המעגל הזאת היא בהחלט דבר שהיא תינצור בתוך ליבה ,

ותוכל להתחזק ממנו ולהמשיך הלאה ....

יחד עם זאת המקרה הזה לא מעיד על מקרים אחרים ,

ויש ניתוקים בין הורים לילדים שאפילו בואו של המוות ,

לא מצליח לגשר או לאחות את הקרע העמוק כל-כך ...