ניצוצות של תקווה .

ימים מתוחים עוברים עלינו הציבור בישראל .

ההרגשה היא שאנחנו יושבים על חבית אבק שריפה שתיכף תתפוצץ .

הרבה שינאה יש פה בארץ הזאת בין יהודים וערבים ,

שינאה שכל אירוע הופך אותה לקיצונית יותר ומאיימת יותר .

לא חשבתי שאחווה את זה כל-כך מקרוב , והנה פתאום זה מגיע גם אלי .

היום ניגשתי לבית המרקחת של סניף סופר-פארם הקרוב לביתי .

הייתי צריכה להזמין קפסולות מסידרת תוספי תזונה ,

שנידרשת להן הכנה מיוחדת במעבדה , ולכן זמן ההמתנה הוא יומיים שלושה .

אני תמיד מזמינה מבעוד מועד , על-מנת שלא אשאר בלי הקפסולות .

בשלושת החודשים האחרונים בכל פעם מחדש יצא שלאחר יומיים שלא הודיעו לי שהמוצר מוכן ,

מצאתי את עצמי מתקשרת לסניף לשאול מה קורה עם הקפסולות ,

ותוך כדי שיחה הבנתי שהיתה איזה שהיא פאשלה של בית המרקחת ,

שכניראה לא שיגר את הפקס עם המרשם למעבדה , מה שהביא להקפצת שליח מיוחד שיביא לי את המשלוח בזמן .

בכל חודש ציינתי זאת בפני הרוקח שאני מבקשת שלא יקרה שוב כמו בחודש הקודם ,

כל פעם הובטח לי מחדש שהדבר לא יקרה , ושוב חוזר חלילה ...

אציין שבבית המרקחת אצלנו כל הרוקחים ערבים , ואפילו ליד הלקוחות הם מדברים ביניהם בערבית .

הבחורים שעובדים שם אדיבים ונותנים שירות סביר . הבחורות לעומת זאת על הפנים .

היום יצא לי לקבל שירות מרוקחת ערביה , שהדבר היחיד שעבר לי בראש בזמן הטיפול שלה בי ,

זה שהיא מלאה שינאה יוקדת כלפיי יהודים . היחס היה מחפיר אדיש ואנטיפתי עד מבחיל .

כאשר ציינתי בפניה שאבקש שתעביר את הפקס למעבדה עכשיו , כדי שלא יחזור כמו במקרים קודמים -

שכמעט ולא קיבלתי את הקפסולות בזמן , ניתקלתי בחוסר תגובה ואדישות נוראית ,

הייתי גם צריכה לבקש מספר פעמים שתכתוב דחוף על המרשם כפי שאני עושה תמיד ,

וגם פה זה פשוט לא הזיז לה באופן כזה שהדם שלי כבר התחיל לבעבע מעצבים .

אני בן-אדם מלא סבלנות מטיבעי , אינני אוהבת להיכנס לעימותים ,

ובתור לקוחה אני רחוקה שנות אור מלהיות מעיקה או נודניקית ,

אבל אם אפילו שירות בסיסי לא נותנים לי , זה כבר מרתיח לי את הדם .

לא היתה לי ברירה , וניגשתי לאחראית המשמרת , שגם לא היתה סמל האדיבות ,

אבל לפחות ניגשה לבית המרקחת וביקשה שישלחו עכשיו את הפקס למעבדה ,

הרוקחת יש לציין היא כניראה חדשה שם , ולכן כאשר הכינה את הבקשה במחשב ,

שאלה כל שניה את הרוקחת האחרת מה צריך לרשום ואיך ,

כך שהיתה לי סיבה מספיק טובה לא להרגיש בטוחה שהיא אכן תעשה את הדברים כמו שצריך .

התחושה שלי כשיצאתי משם היתה ברורה : הם בתוכנו הפלסטינים , ואין ברירה אלא לחיות איתם ,

רק שזה ניראה לי קשה עד בלתי אפשרי , אין התאמה , יש רק שינאה וניכור , ומשהו טוב לא ייצא מזה .

אני בכל מקרה , אתחיל כניראה ללכת לבית מרקחת אחר הקרוב למקום מגוריי ,

אלא אם כן הפעם הקפסולות יגיעו בזמן ... נחכה וניראה . בינתיים צריך להפנים את העובדה ,

שהחיים שלנו איתם שזורים אחד בתוך השני , וקל לא הולך להיות פה ... לעזאזל !