Portals of My Mind

שתי עונות מעבר הן - אביב וסתיו.

שני חגים יהודיים שקשורים בהן - פסח וסוכות.

האביב מסמל חופש והתחדשות.

הסתיו מסמל כמיהה ובדידות רומנטית.

 

ובתקופות הללו של השנה קבעתי לי מנהג לצאת לטייל לבדי למספר שעות בשדות שבשולי עיר מגוריי.

השיא של הטיול הוא כמובן, איך לא, ההאזנה המסורתית ליצירת המופת "A Change of Seasons" של Dream Theater. כמעט לכל מעריץ של הלהקה יש חיבור רגשי עז ליצירה הזו.

ואז אני מגיע למקום שבו העצים מחייכים אליי ומחבק אותם; פורש את ידיי לצדדים, ועוצם את עיניי אל מול הרוח הצוננת המנשבת אל עבר גופי ומרטיטה את הדם שזורם בעורקיי.

ליצירה משמעות מאוד גדולה עבורי, גם מבחינה מוזיקלית וגם מבחינה לירית. אפשר לכתוב עליה המון, אבל אכתוב כאן את עיקרי הדברים.

מבחינה מוזיקלית - ייתכן מאוד ש-Dream Theater קיבלו השראה מהיצירה "ארבע העונות" של ויואלדי. כמו ב"ארבע העונות", המלודיות וההרמוניות הפרוגרסיביות והתחושות האטמוספריות שהן מעלות במאזין בהחלט נותנות לו הרגשה מסוימת של שינויי אקלים ומעברי עונות.

מבחינה לירית - מייק פורטנוי, מתופף הלהקה בזמן ההוא, כתב את המילים, כנראה בהשראת Pink Floyd (בעיקר בהשראת "The Wall"), בהקשר לחוויות שונות, קשות וגם נעימות, שחווה בחייו, והעניק ליצירה הרבה מהרגש המיוחס לה ומורגש בה.

 

ניכר ביצירה השימוש במוטיבים סימפוניים לצורך הדגשת המילים. למשל, היא נפתחת ומסתיימת באותה המלודיה על מנת לסמל את גלגל העונות ששום דבר לא עוצר בעדו. העונות ימשיכו להשתנות, אם נרצה או לא. אנשים נולדים ואנשים מתים, ואין לנו כלל שליטה על כך.

"דּוֹר הֹלֵךְ וְדוֹר בָּא, וְהָאָרֶץ לְעוֹלָם עֹמָדֶת... מַה-שֶּׁהָיָה, הוּא שֶׁיִּהְיֶה, וּמַה-שֶּׁנַּעֲשָׂה, הוּא שֶׁיֵּעָשֶׂה; וְאֵין כָּל-חָדָשׁ, תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ." (קהלת א')

 

היצירה נפתחת בקטעים "The Crimson Sunrise" ו-"Innocence" המתחילים בכך שהדובר צופה בזריחה ומתארים את התלהבותו מהחיים שמתגלים לו אט-אט, את תמימותו ואת סקרנותו לגלות עוד ועוד, עד שבסופו של דבר התקופה הזו חלפה - הדובר התפכח, איבד את תמימותו והבין שבמציאות חבוי אבסורד שקשה מאוד להתעלם ממנו. הוא מוקף בבורות ומרגיש שחייו נלקחו ממנו.

היא ממשיכה בקטע המשמעותי "Carpe Diem" שמתאר את הבנת הדובר כי עליו להתמודד עם הכאב והסבל ולחיות את הרגע על אף חוסר הבהירות שבחייו. "אותו הפרח שמחייך היום - מחר הוא ימות". הדובר למד שיעור: "אנו יכולים ללמוד מהעבר, אבל הימים הללו חלפו; אנו יכולים לקוות עבור העתיד, אבל ייתכן שלא יהיה אחד כזה".

בהמשך הקטע מתואר מות אימו של פורטנוי, אירוע שהשפיע מאוד על חייו. השיעור שלמד הדובר הוא השיעור שלמד פורטנוי באותו יום בבית הספר. הוא חזר הביתה והשלים עם אימו לאחר ריב רציני שהיה לו איתה, וממש באותו הלילה אימו נהרגה בהתרסקות מטוס. משמע - אם לא היה לומד את השיעור הזה, הם לא היו משלימים לעולם.

לאחר מכן מגיעים הקטעים "The Darkest of Winters" ו-"Another World" המתארים את הקושי של הדובר להתמודד עם האירוע הטרגי שחווה זה עתה. החלום שלו לחיות חיים טובים יותר ותקוותיו הרבות הפילו אותו לתחתית התהום. הוא נופל לייסורים וחש שעליו לוותר על חייו. עובר זמן עד שהוא מחליט לאזור אומץ ולהמשיך בחייו למרות הכל: "העונות משתנות, וכך גם אני יכול".

הקטעים החותמים את היצירה הם "The Inevitable Summer" ו-"The Crimson Sunset" המתארים את הדובר מספר שנים לאחר כל האירועים שחווה בקטעים הקודמים. כעת הוא נבון יותר עם הרבה ניסיון חיים וים של זיכרונות. החיים לימדו אותו שלטוב או לרע - החיים ממשיכים ואין דרך חזרה.

בסיום השיר הדובר יושב יחד עם בנו, ושניהם צופים בשקיעה. הוא מעביר לבנו את השיעור שלמד בחייו ומורה עליו לחיות את הרגע. הוא אומר לו שבקרוב גם הוא לא יהיה שם לצידו, אבל למרות זאת עליו לזכור שהוא יחיה לעד במחשבה שלו ("מלך האריות"? הסרט יצא כשנה לפני צאתה של היצירה הזו).

 

השימוש במינוח של "The Crimson Sunrise" בתחילת היצירה ו-"The Crimson Sunset" בסיומה מדגיש שוב את גלגל החיים הבלתי נמנע ובלתי פוסק.

 

בסיכומו של דבר, מדובר באחת היצירות המוזיקליות שהכי השפיעו עליי ושאני חש אליהן חיבור רגשי עצום. מסוג היצירות שהייתי מנגן בהלוויה של עצמי; מסוג היצירות שאשמיע לבניי ולנכדיי.

בסופו של דבר, אני מאמין שלאחר ש-Dream Theater יתפרקו סופית, גם הם יהפכו לאגדה בסגנון Pink Floyd עבור הדורות הבאים.

 

יום יבוא ומילותיה של היצירה הזו יהיו כתובות על גבי פלקט ענקי שיהיה תלוי על אחד הקירות בחדרי ובביתי. אם הייתי מספיק מוכשר, הייתי שוקל לכתוב אותן על הקיר עצמו, אבל זה יהיה קטסטרופה בגלל ה-OCD.

 

ובכל מקרה - אולי לעד אמשיך במנהגי הקסום להאזין ליצירה המופלאה הזו מאת תיאטרון החלומות עם בואם של האביב והסתיו.