Portals of My Mind

[מעבר לחלק #2]

ערכים - זה תמיד חייב להגיע לערכים. תחת הצל אני חי שנים, יחד עם השקט הרודף מכל עבריי, משווע לטרוף אותם, את הערכים, את העורכים.

החברה מדממת, החברה מרמה. החברה שוברת, החברה מכלה. אבל הבגידה מקורה בשורש עמוק הרבה יותר. הבגידה מקורה, ולמעשה גם יעדה, הם באדם, ביצריו, בתשוקותיו, בשאיפותיו, ברצונותיו, באמונותיו.

האדם חי תחת אותה המועקה, הכולאת אותו כפרט קטן בתוך כלוב, לצפות בכוכבים שבכוחו להגיע אליהם - לצפות ולא לגעת. עבד ליקום הגדול.

עבד לנחשים שמרעילים ומזהמים כל חלקת אדמה עליה הם זוחלים. האדם הקטן לא בוחר. האדם הקטן נופל בקרב של המלכים. האדם הקטן לא קיים.

אגוצנטריות - לצייר לעצמך ממלכה בחלומות של חלומות שעתידים לבוא ולהתגשם, בזמן שאנשים נולדים ומתים כהרף עין. החיים הם מכונת מוות. והאדם כולא הוא את עצמו במיתוס חלומותיו שעתידים ללכת ולהתפוגג.

אני בוגד. אני בוגד באמונותיי. אני בוגד ביצריי. אני אוחז בידי האחת, כבול לידי השנייה, והדיסוננס כה גדול עד כי פיצוץ כה עז משתוקק לנפץ את כל גופי לרסיסים.

הדם, החושך, המלחמה, המוות, האבסורד. הסלע הגדול והכבד. ציפור חסרת מעוף. ללא שום רצון לקבל, ללא שום יכולת לשנות, ללא שום סיבה להאמין.

למות. לשים קץ לייסורים, לבוגדנות. לארוב לחיי ולגזול אותם מעצמי. ליבי כה כמה לעשות זאת. רוחי כה צמאה לרחף מעל חלקי גופי המרוסקים.

זוהי אינה בחירה אם אין בחירה. זוהי אינה תשוקה אם הכל שקרי, אם הכל חלום. המחשבה היא אך ורק מכונת עינויים. המחשבה היא אך ורק אבדון.

אני לבדי כאן; אני לבדי שם. הקיום מועד מראש לכישלון, אך הכישלון נכשל, כי רבים נכשלים להוציא את הכישלון לפועל. לא אני. אני איכשל בגאווה.

אני בוגד, אבל הפעם אבגוד בחיי. שנים פחדתי מן המוות, אך עתה אני מבין - אני הוא המוות. אני הוא אבי השכול. אך המוות כה רחוק ממני.

אני רחוק מעצמי. אני רחוק מחיי. אני רחוק מן המוות הטמון בי. אני הרחק בתוכי, בתוך כלובי המשתוקק לחיות, המשתוקק לחוות.

בגידה היא תעוזה; לשרוד את ההרמוניה המדומה והמאולצת בין חלקיך השונים שמרכיבים את אותה הישות אותה אתה מכנה בשם "אני".

בגידה היא יפה ואצילה. אך הבגידה העזה והנוראית ביותר היא הבגידה בבגידה עצמה. ואז בעצם אינך יכול לדעת איזו מהן התרחשה קודם.

ומכולן השפה היא הבגידה הדומיננטית ביותר. המילים ומשמעותן, ופירושן במוח המשתמש בהן. המציאות הינה אשליה אחת גדולה.

אמביוולנטיות. ססגוניות. בוגדנות.

-

היכולת לתת לגיטימציה ולהביע אהדה לפירושה התדיר והמקובל של מילה קשה ונוקשית כמו "בגידה"...

"העולם אינו עוד מונח שם, זמין לנו לחשוב על אודותיו, והמחשבה אינה עוד תמונה של המציאות. משמעותן של מילים אינה מוקנית להם עוד על ידי מה שהן מורות עליו בעולם. אלא: המחשבה, מה שאנו חושבים ומבטאים בשפה, ארוגה במכלול לשוני שהינו אוטונומי יחסית (ביחס לעולם). משמעותן של מילים מוקנית להן מתוך התפקיד שלהן, כלומר, האופן שבו משתמשים בהן. לאותן מילים עשויים להיות תפקידים שונים ולכן משמעויות שונות ב"משחקי לשון" שונים. לפי פרשנות זו המציאות היא דבר הקיים במחשבת האדם המשתמש ובחברה הבונה זאת לתוכו. השפה היא יוצרת גדולה יותר של המציאות, והרעיון שישנה מציאות כשלעצמה (בלי מחשבה עליה) היא אשליה בלבד." (ויקיפדיה על משנתו של ויטגנשטיין)

And you've never had a feeling of the sorrow inside

And you haven't been the reason why the whole hope subsides

And you've never seen the aftermath of giving up

And we're giving up

It's over

And you're giving up

It's winter

Hiding in your heart