Portals of My Mind

אחרי הטרק במאונט קוק החלטנו לנסוע לקווינסטאון כדי שנוכל להתנייד ביתר קלות בין הטרקים הנותרים שלנו במאונט אספיירינג ובפיורדלנד. בעקבות מזג אוויר סוער במיוחד בפארקים הלאומיים שציינתי הביקור שלנו בקווינסטאון התארך עד ל-20 בינואר לכל הפחות. זה למעשה לא הביקור הראשון שלנו בקווינסטאון. ביקרנו בה פעם אחת לפני כשבועיים בשביל הדאייה, שהייתה ממש מגניבה דרך אגב (חלום ילדות לעוף התגשם, ועוד באיזה נוף מרהיב), אבל גם ממש קצרה.

למי שאינו בקיא בענייני ניו זילנד - קווינסטאון היא עיר האטרקציות וחיי הלילה המרכזית של ניו זילנד. אני ושותפתי לטיול די התפצלנו בימים הללו בקווינסטאון כי שנינו מחפשים פה דברים שונים. היא העדיפה לעשות את הסווינג (נדנדת באנג'י) כשאני העדפתי ללכת שוב על הלוג' (כמו קארטינג, רק מונע ע"י כוח הכבידה). היא העדיפה להיות בחברת הישראלים בזמן שאני הסתובבתי עם הגרמנים, האוסטרלים ושות' (והם יודעים לשחק משחקי שתייה מגניבים וגם לטבול בעירום באגם בטמפרטורה של 11 מעלות צלזיוס, בניגוד לישראלים היבשים והגרועים שאפילו לא יודעים לרקוד). היא מעדיפה לצעוד את הרוטברן כשאני מעדיף לצעוד לפסגת מאונט אלפרד. בכל מקרה הנתק הזה טוב, כי כבר מתחשק לנו לרצוח אחד את השני. קשה להיות "תקוע" עם אותו אדם במשך תקופה כה ארוכה. אולי נצרף שותפה נוספת לטרק או שניים, אז אני מניח שזה יהיה קצת אחרת.

בכל אופן, אחרי שיחה פילוסופית קצרה (אך עשירה) עם כמה מאמינים נוצרים צעירים ששוהים איתנו באכסניה, הלכתי לסבב ברים מאורגן כשהרבה מהחבר'ה היו אנשים שכבר הכרתי קודם באכסניות השונות, אז לא הייתי בודד שם. זה התחיל בקצת Pאנק בבר שבו התאספנו (Vinyl Underground). שתיתי קולה, דיברתי עם החבר'ה, ואז המשכנו לברים הבאים. שתיתי שני שוטים של משקאות לא ידועים אבל סבירים (שתיתי לראשונה מאז הנסיעה לכרתים). ברוב הברים המוזיקה הייתה חרא, חוץ מהבופאלו ששילב עכשווית עם ניינטיז, שזה סביר, אלא שהבר היה מפוצץ עד אפס מקום. אח"כ חזרנו ל-Vinyl, שם הופיעה להקת מטאל מקומית אקראית שניגנה בעיקר קאברים לשירים של להקות מוכרות כמו RAtM, SoaD ומטאליקה. זה היה אחלה, רק שבשלב הזה כולם מסבב הברים כבר התפזרו ונשארתי עם כל המטאלהדס שהיו שם.

לאחר שהסתיימה ההופעה עלה DJ שדפק סשן DnB רציני, וזה היה אדיר. איכשהו הבר התמלא לגמרי כהרף עין, כשהאנשים רוקדים פשוט מעולה. בניו זילנד גיליתי את מסיבות ה-DnB (הראשונה הייתה ב-NYE), וזה כל כך כיף לרקוד את זה. לא קורע את הנשמה כמו לרקוד לצלילי מטאל, לא דופק את ההכרה כמו לרקוד לצלילי טראנס, לא מעייף כמו לרקוד לצלילי דאבסטפ והרבה יותר מהנה מלרקוד לצלילי אלקטרו-האוס או ניינטיז.

אני והאהבה שלי לריקוד במסיבות זה סיפור שמתגלגל לו מאז שהתחלתי להאזין למטאל, אבל נעשה רציני באמת כשהתחלתי ללכת למסיבות טבע. בלילה הזה הייתה אחלה מוזיקה והיו אחלה אנשים, כך שהיה מעולה. חוויתי את חווית מאליה בפעם השנייה, רק שהפעם היה הרבה יותר משחרר משום מה. חבל שבישראל קשה למצוא מסיבות טובות (שהן לא מסיבות טבע) עם מוזיקה טובה וקהל איכותי. אנשים בארץ מעדיפים לשבת ולשתות ולא לרקוד ולהשתחרר. מי שלא רוקד, אין לו מושג כמה זה משחרר.

לקראת סיום המסיבה רקדתי עם מישהי ממש נחמדה ריקוד צמוד והיו קצת מזמוזים מאוד מדויקים ורגישים ביני לבינה. זה היה יוצא דופן, אפשר לומר. כשנגמרה המסיבה חזרתי לאכסניה בטעות בדרך הארוכה יותר. *משפט מצונזר*. ועכשיו אני מסיים את הפוסט והולך לישון. להת'!