באותו הרגע ידעתי שאני נוכח, הווה, קיים. האדמה הזו, על כל גווניה - הססגוניות הבלתי-מתפשרת, ארכיטקטורה טהורה ומושלמת שרק הטבע יודע ליצור, שלא תשווה לשום ציור של צייר מוכשר על שלל מכחוליו. היופי הזה בהתגלמותו - של מים, שמיים וארץ - כולם חברו יחד, כאחד, על מנת לגבש מנת עונג נעימה זו.
ישנם יצורים הפוחדים מהרי געש, חשבתי, אבל אותן ההתפרצויות האיומות והמכלות הן אלו שפרצו את הדרך עבור הנוף האלמותי הזה. סלעים, סלעי בזלת שחורים, מעטרים את שולי העצים הירוקים והשיחים הכתומים-צהבהבים וניצבים להם במרכז הנהר על מנת לצבוע את מי הטורקיז בלבן. והגשם עדיין לא חדל מלרדת עליי בעודי ניצב לי בנקודת התצפית שאלתרתי עבורי להשקיף על כל זאת ממעל.
יצירה שמתמשכת עשרות אלפי שנים מתנקזת אל תוך תמונה אחת שמגוללת סיפור המתגלגל לו עידנים על גבי עידנים ככדור שלג ההולך ותופח בגלגולו במורד ההר.
באותו הרגע רותקתי, רותקתי למקום, ולא יכולתי עוד להמשיך לצעוד. נבלעתי, שקעתי בתוך התמונה המתפרשת לנגד עיניי כשם שהטבע קרא לי, קרץ לי ואימץ אותי לחיקו.
אומרים שתמונה אחת שווה אלף מילים, אולם תמיד חלקתי על אנקדוטה משונה זו, שהרי ישנן מילים שמיליון תמונות לא יוכלו לתארן.
צילמתי במצלמתי, אך נוף שכזה הינו מפורט מדי ונסוך בעונג כה רב מכדי לתמצתו באלף תמונות מלאכותיות, ואף באלף מילים או משפטים.
צילמתי בעיני רוחי - צילום שכזה לא יימוש, לא יתפוגג, לא יתאדה מזיכרוני לעולם: חוויה של רגעיות נצחית, או של נצח רגעי - תמונה הצרובה בנפשי-תודעתי לעולם ועד.

Tongariro Northern Circuit, Tongariro National Park, Central North Island, New Zealand