Portals of My Mind

"אתה בטוח זוכר." היא אמרה.

"הנה," הושיטה ידיה לאחוז בידיי ואמרה, "עצום את עיניך, נשום עמוק, וספר לי אילו תחושות עולות בך כשאתה נזכר באותם הרגעים."

אחזתי בשתי ידיה. היא עצמה את עיניה, ועצמתי את עיניי בעקבותיה. נשמתי.

"זה מדהים." התחלתי לספר, "יופי לא נורמלי, מרגיש לא מהעולם הזה. כמו מדבר, מזכיר קצת את מדבר יהודה, אבל שונה לחלוטין. כל הצבעים, הגוונים, שלל הצורות, והנהר ההוא שמתפתל בשולי הגבעות והשיחים. הערפל שמטשטש את כל הגבולות. זה מרגיש נצחי, אינסופי."

"מה עוד אתה זוכר?" הרגשתי שהיא מחייכת.

"אני זוכר את המפל. החלטתי להיכנס מאחוריו. חשבתי שעוד איכנס מאחורי מפלים רבים במהלך הטיול, אבל בסוף מתברר שהיה זה המפל היחיד שמאחוריו נכנסתי. כל כך הרבה עוצמה שאין בפי מילים לתארה." התמלאתי בתשוקה עזה, "אני זוכר שעדשת מצלמתי נרטבה ולא ממש תפקדה בהצלחה לאחר מכן. התמלאתי חשש שמא לא תחזור לקדמותה." היא השתעשעה מדבריי וצחקה, ואני חייכתי.

"אתה רואה שאתה זוכר?" שאלה בהתרגשות.

פקחנו את עינינו.

"אך האם כך זה יישאר?" שאלתי בתמיהה.

"אין זה משנה." הפצירה בי, "כל פעם תזכור פרטים אחרים, תזכור בדרך שונה, וזה מה שיפה וקסום - הרב-גוניות חסרת הגבולות הזו. אין לך מה לדאוג. כפי שאני מכירה אותך, אתה חווית את הטיול הכי טוב שאתה יכול. ואתה - אתה עמוס." הבטתי בה בכמיהה בעודה מדברת, "אתה חווה עד הסוף, לא מאפשר לרגע לחמוק. אתה פשוט הוקסמת מכל המכלול, שלא יכולת להתמקד בכל פרט ופרט, ועכשיו משחזרת - אתה מסתכל לאחור ונזכר בפרטים קטנים שאז מרוב הקסם כלל לא יכולת לייחס להם חשיבות. זה לא אומר שפספסת אותם; זה לא אומר שחווית פחות ממה שיכולת. להיפך - זה רק מעצים את החוויה שעברת. אל תיתן לספק להתל בך - אתה נהנית מאוד! ואני אפילו מרגישה את זה בך - חזרת קצת אחר, עם חלק נוסף שמאיר בתוכך. ניו זילנד הפכה לחלק ממך, ומעכשיו - כל אשר תכתוב, כל אשר תעשה - תהיה בו נגיעה ניו זילנדית מיוחדת וקסומה."

התרגשתי, וחיבקתי אותה חזק.

היא צודקת. היא מכירה אותי כל כך טוב. היא יודעת איך לשתול בי זרעים של אמונה עצמית, איך להניס ממני את החרדה ואת הספקות. היא ראתה דרכי את ניו זילנד.

כשהייתי שם, ייחלתי לכך שהייתה יכולה להיות איתי באותם הרגעים הקסומים ולראות במו עיניה ולשמוע במו אוזניה את כל אשר ראיתי ושמעתי. רציתי שהיא תרגיש ותחווה את כל היופי שאני הרגשתי וחוויתי. רציתי שכמו תמיד - היא תהנה להביט בי כשאני מתבונן בנוף ושואף את כל הקסם.

ועכשיו משחזרתי, הצלחנו, אני וניו זילנד ביחד, לרגש אותה. לא השארתי את ניו זילנד מאחור; חזרתי יחד איתה. ועתה - לכל אחת ואחד מקרוביי ישנה אפשרות לחוות את הקסם של ניו זילנד דרכי, דרך הפורטלים שבתודעתי, דרך זיכרונותיי, דרך כתיבתי.

היא צודקת - אני זוכר.

תודה שהזכרת לי שאני יודע לזכור.

יום אחד אגיע גם לאיסלנד.