Portals of My Mind

אני אוהב את משב הרוח הנעים בערבי הנחם של שלהי האביב;

את השקיעות הצבעוניות האחרונות שלאחר החורף.

ומילים שכתבתי שורקות כמרגמות בטרם בוא הקיץ המשמים, הבנאלי, החד-גוני.

ואך חסרה לי דמות לצידי שתאחז בידי בעודנו מביטים אל האופק הכתום בפעם האחרונה

עד שתבוא שלכת הסתיו לשאת אותנו באוויר להיסחף אחר תחבולותיו של שיכרון החורף;

עד שהעננות המופלאה תחזור להאיר אותנו, וטיפות המים ישובו לטהרנו ולרוות גרונותינו הצמאים -

הגשם הראשון שישוב להזרים את העונג אל תוך לבבותינו.

קינתי - געגועי עצבות עיניי לאותם פתיתי קריסטל לבן הלוטפים ללחיי באוויר ההרים הצלול,

לאושר בו הייתי שרוי אך לפני שישה ירחים, כילד נלהב מן המים המעובים הנערמים עלי אדמת ההר.

ואולם, אחרי ככלות הכל,

על אף מצור השמיים,

אותך, יקירה,

אוהב גם בקיץ.

The moon will rise

The night will fall

I hold your hand

But you let go

The sun will shine

The snow will thaw

All things must pass

Into the unknown