בנובמבר - כשהימים יהיו קצרים, השמיים יהיו אפורים, הרוח תהיה נעימה, והאוויר יהיה זך וראוי לנשימה - אתיישב תחת העץ על הדשא בפארק הגדול, ואשרטט לי תפזורות חורפיות של מילים במחברת משובצת המסגירה את דייקנותי.
אמתין שם לבואך, סקרנית כבתמיד, מעוטרת בשמלת הסתיו הדקה שלך. תתיישבי על ברכייך, נטויה לעברי, ותביטי בי בשקיקה בעודי חורט משפטים על דפים אובדים שיהיו לשלכת מחשבותיי.
שיערך יתעופף במקצת ויישק לעורפי. אגניב בך מבט, ואבחן את עינייך הכמהות ואת פנייך הצמאות. אפער פי במקצת כאילו יש בי דבר לומר כדי להפר את השתיקה, אך אמשיך לשתוק.
את תמצמצי, תחייכי ותהנהני, כאילו צלילי הרוח וציוצי הציפורים שילחו בך את שלא היה לי לומר. תמשכי בידי לאוחזה בצמוד לדשא. אשיב לך בחיוך.
בשתיקה יש רוגע וסערה, חשבתי. המחשבות מתרוצצות בנו בלי שנוכל לברוח מהן, אבל גם בלא שום מפריע. אדפדף לעמוד שכותרתו "שתיקה", ומלבדה דבר לא כתוב בו.
אתבונן במחברתי, ואתכנס לחשוב באילו מילים לפתוח את הקטע, כשלפתע תגישי את ידייך כמבקשת לחטוף את המחברת ואת העט, ובתחתית העמוד תכתבי בלהט "תשוקה" כדורשת לתקן, ותחייכי לעברי בשנית.
כמו במחשבותיי והגיגיי, בין המילים אני מתקיים, כצייר המתהווה ברקע ציוריו, כארכיטקט המתהווה ביסודות מבניו, כסופר המתהווה בנבכי ספריו.
כינוי:
Ob5cur3d
בבלוג זה
בכל הבלוגים
