את התואר אמנם סיימתי כבר בחודש מאי האחרון, אבל חיפוש העבודה היה קשה מאוד. לא הייתי לחוץ עבודה, כי אני עדיין גר אצל ההורים. אני מכוון גבוה, ולכן לא התפשרתי על משרות בינוניות. לאורך כל הזמן ניסיתי להגיע למשרה טובה, ולכן התחרות קשה. לאחר 7 חודשים ובהם ראיונות ב-32 חברות שונות וכמה "כמעטים" (כלומר הגעה לשלב המועמדות האחרון) והצעת עבודה שסירבתי לה מפאת חוסר התאמתה לשאיפותיי המקצועיות והכלכליות, מצאתי בסופו של דבר את מקומי. מדובר בחברת סטארטאפ שמפתחת מוצר די מורכב ומעניין מאוד, ויש בה אווירה טובה מאוד לטעמי ואנשים שאני די מסכים עם השקפותיהם וחזונם המקצועיים.
אני הולך לעצב ולפתח (כמעט מ-0) את תשתית האוטומציה לבדיקות אינטגרציה בין הרכיבים השונים של המערכת. זהו תפקיד שמצריך למידה של המערכת לרוחבה והבנה של אופן פעולתה הכוללת על מנת לפתח תשתית שתוכל לשמש לצורך בדיקה פונקציונלית, היקפית ויעילה של המערכת. זאת אומרת שמעבר לפיתוח תוכנה יש כאן לא מעט עיסוק בארכיטקטורה וקבלת החלטות בנוגע לאופן שבו תמומש התשתית, באופן שישפיע בסופו של דבר על תהליך הפיתוח הכולל בחברה. מה שטוב פה הוא שאני לא סתם "בורג", אלא יש לי בפועל יכולת להשפיע מאוד על החברה, וזה אתגר שאני מאוד מחפש. ובהנחה שהחברה תצמח, אני אוכל לצמוח יחד איתה ולהתקדם מקצועית כמו שאני רוצה.
תנאי ההעסקה הם מעולים, כולל השכר, שעונה בדיוק על ציפיותיי. התרשמתי שלחברה מאוד חשוב להשקיע בעובדים שלה, וזה תמיד טוב. בסה"כ סוף-סוף קיבלתי את נקודת הפתיחה לה ייחלתי. למרות רגעים של ייאוש זמני, בשום שלב לא איבדתי תקווה ואמונה בעצמי שאמצא מקום שבו אוכל להביא לידי ביטוי את מיטב יכולותיי. התפשרות מעולם לא הובאה בחשבון. כמובן עכשיו יש את החששות הרגילים שבאים לפני תחילת עבודה במקום חדש, אבל זה לא משהו שלא התמודדתי איתו בעבר. אני מאמין שיהיה בסדר.
בשבוע הבא אני נוסע שוב לבנסקו שבבולגריה, הפעם יחד עם אחותי כדי לעשות סקי בפעם הראשונה בחיינו. אני פשוט הגעתי למסקנה שתמיד צריך לנסות דברים חדשים. אז הנה אחד מהם. אני כבר ערוך נפשית לקור ולנפילות. יהיה משעשע.
דבר אחד אני יכול לומר עכשיו בוודאות - למצוא עבודה טובה קל יותר מאשר למצוא בת-זוג מתאימה. ופאק מי, אני עוד רגע בן 27. מה שמוזר הוא שבמקום להתכער עם השנים אני רק נעשה יפה יותר עם השנים, או שמא זו לגמרי השתקפות של תהליך נפשי-פנימי (אולי גם וגם?).
בהשאלה מהמלט: "To join the 27 Club, or not to join the 27 Club, that is the question" (נכתב בבדיחות הדעת, כמובן).
תמיד היה נראה לי מאוד טבעי שאפשר להיות מאוהב בכמה אנשים במקביל, ופתאום בשנתיים האחרונות גיליתי שרוב האנשים בכלל לא מסוגלים להיות מאוהבים בכמה אנשים במקביל. רוב האנשים, ברגע שמתאהבים באדם מסוים, לא יכולים להתאהב באדם נוסף במקביל לראשון, אלא רק על חשבון אהבתם לראשון. ומסתבר שזה כל-כך ברור לרוב האנשים שזה בלתי-אפשרי להיות מאוהב ביותר מאדם אחד, כך שכמעט לא מדברים על העניין הזה, שלכאורה מובן מאליו.
במקרה הנושא עלה בכמה שיחות שלי עם אנשים בשנתיים האחרונות, ובזמן שהם הבינו שיש אנשים שיכולים להיות מאוהבים בכמה אנשים במקביל, אני הבנתי שיש אנשים שלא יכולים להיות מאוהבים בכמה אנשים במקביל. זה מיינדפאק דו-כיווני! פתאום העולם הרבה יותר מגוון משחשבת.
וזה גורם לי לתהות - מה עוד אני חושב שמובן מאליו ותקף לגבי כולם, כשלמעשה אין כך הדבר? לאילו עוד נורמות סמויות אין לי מודעות? האם אני norm blind במידה מסוימת? אולי כולנו כאלה במידה מסוימת?
הריח האהוב הזה תמיד הכי חזק בזמן הגשם הראשון, לאחר שהאדמה צמאה זמן כה רב. ועכשיו חוסר היציבות מתחיל; הסטטיות נעלמת. השיממון של הקיץ מתפוגג. תחושת החיות של הטבע חוזרת לאיטה.
-
ביום ראשון נבחנתי לתפקיד מחקר ופיתוח בחברה שמפתחת מוצרי אבטחת מידע. הראיון הראשון לחברה היה בכלל לתפקיד אחר שלא הרשים אותי כלל, והם הבינו שהם יכולים לקחת אותי לתפקיד הרבה יותר מאתגר. המבחן הזה ארך יום עבודה שלם - היו בו בין השאר כמה משימות האקינג (בסגנון של כל מיני hacking challenges). הצלחתי כמעט הכל; לגבי מה שלא הצלחתי - הייתי קרוב, בכיוון הנכון, כך נאמר לי. היה מיוחד מאוד ומעניין מאוד. התפקיד אמור להיות מגוון, ויכלול ניתוח data וכתיבת סקריפטים לצורך עיבוד אוטומטי של הנתונים; אני מניח שיכלול בין השאר טכניקות של כריית מידע, או לכל הפחות אוכל להטמיע אותן בארגון.
יש לי הרגשה שהבחור שראיין אותי ובחן אותי די התרשם מהיכולות שלי.
חוץ מהחברה הזו יש שתי חברות שדי מעוניינות בי, אבל יש קצת ביורוקרטיה, אז התהליך איתן מתעכב.
הראשונה (שאני מאוד מעוניין בה) מפתחת מוצר שמשתמש בלמידה חישובית לצורך פענוח תוצאות של בדיקות מעבדה (למשל בדיקות של הימצאות פתוגנים). המוצר שלהם עובד באופן מרשים למדי שדי מייתר את הצורך בטכנאי מעבדה - הוא מספק תוצאות מהימנות מאוד, וגם הרבה יותר מהר מטכנאי מעבדה. הסיבה לכך היא שיש להם datasets ענקיים ומגוונים.
פניתי אליהם ביוזמתי, ולא דרך איזו מודעה שפרסמו. הם רוצים אותי למשרת התמחות שבמהלכה אצטרך ללמוד את המערכת ואת האלגוריתמים לעומק. לכן זה מאוד מושך אותי, על אף שהמשכורת יכולה להיות נמוכה ממה שאני יכול להשיג (אבל זה לא מה שחשוב לי היום; הכי חשוב לי ההתקדמות המדעית והמקצועית שהמשרה תאפשר לי).
השנייה היא חברה שבגדול מפתחת פלטפורמה לפיתוח עזרים לגיימרים. הם רוצים אותי שם בתור מוביל טכני של צוות QA. נשמע שהם צריכים לבצע עבודת מטה בכל הקשור למערך ה-QA שלהם, שכרגע אינו יעיל ומקצועי מספיק.
לא שיערתי שייקחו לי כמה חודשים טובים למצוא עבודה. הייתי בלא מעט ראיונות. הייתה חברה אחת (אחת היחידות שבאמת עניינו אותי) שכמעט קיבלה אותי למשרת פיתוח צד-שרת ב-Scala. הייתי ממש בשלב האחרון שבו הם נאלצו לבחור ביני לבין מועמד אחר. הם דווקא מאוד רצו אותי, אבל היו צריכים לבחור אחד מבינינו. מה שטוב בזה הוא שברגע שיהיה להם תקן נוסף, אני אימצא בראש הרשימה של המועמדים אצלם.
בינתיים לא חסר לי מה לעשות ואיך למלא את זמני החופשי. סיימתי לפתח כלי ליצירה פרוצדורלית של מפות משחק שיכול לשרת מפתחי משחקים. הכלי נכתב ב-Python, ומבוסס על אלגוריתם נחמד שהוצע במאמר הזה. אני גם מנצל את הזמן לצורך למידה מעמיקה יותר של תחום הלמידה החישובית. זאת לצד הפנאי הרגיל של קריאה, כתיבה, משחקי מחשב וכו'.
מה שבוער לי הוא שאני רוצה להתחיל ללמוד תואר שני בעוד שנה או שנתיים, אז די קריטי לי למצוא עבודה בקרוב.
-
ההרצאה אתמול לא יצאה כמו שרציתי שתצא. חלק ממנה (החלק הפחות עיוני ויותר צ'יזי) לא הספקתי להגיש. היו לי כמה בעיות הגשה שאני צריך לעבוד עליהן. בשונה מההרצאה בסמינר שהעברתי לאנשים שבאים מהתחום של מדעי המחשב (הרצאה שיצאה נפלא), ההרצאה הזו הייתה מיועדת לקהל הרחב, ולכן הייתי צריך להתאים את עצמי לשפה המדוברת ולנסות להסביר דברים בפשטות בלי להיכנס עמוק לתוך פרטי המימוש. קצת התקשיתי להימנע משימוש בעולם המושגים של מדעי המחשב. התוצאה: הסתבכתי בניסיון להסביר מושגים ואלמנטים שעבורי נראים טריוויאליים. אני די בטוח שחלק מהדברים שניסיתי להסביר לא הצלחתי להסביר טוב למי שלא בא מהתחום של מדעי המחשב. אני מניח שזה כישרון שלוקח זמן לפתח אותו. יש לי הרבה מה לעבוד עליו.
בסוף ההרצאה אנשים אמרו לי שהיה מעניין מאוד, כלומר הצלחתי לעורר בהם עניין. הייתה ביקורת בונה שלקחתי לתשומת ליבי. בכל זאת לא נולדים מרצים, וחלק מהעניין הוא ללמוד מזה ולהשליך להרצאות הבאות.
זוג מאזינים שאלו אותי אם מתבצע מחקר בתחום היצירתיות החישובית בארץ. זו נקודה חשובה, למען האמת. לא יצא לי לשמוע כל-כך על מחקר שנעשה בתחום הזה בארץ, לעומת תחום הבלשנות החישובית, שלו דווקא יש קהילה די נרחבת בארץ. יצירתיות חישובית היא אמנם תחום צעיר ביחס לבלשנות חישובית, אבל יש קרבה (וגם חפיפה) משמעותית בין שני התחומים (למשל השילוב בין המחקר מההיבט הקוגניטיבי למחקר מההיבט החברתי) ובשיטות החישוביות השונות המשמשות בהם. הרעיון הוא שבאמצעות יצירתיות חישובית אנחנו יכולים להועיל לחקר היצירתיות באותו האופן בו בלשנות חישובית מועילה לחקר השפה. אני מקווה שיהיה בידי לסייע לפיתוח התחום הזה באקדמיה בארץ.
כשיצאתי מאיזור הפסטיבל עם החברים, מישהי לא קשורה נדחפה וניסתה להתחיל איתי בצורה קריפית (וקריפטית). אנחנו די מיהרנו, וגם הייתי באמצע שיחה עם החברים, והיא נדבקה וניסתה להמשיך לדבר איתי בלי להניח. וואלה, אין לי בעיה לדבר בד"כ, אבל גברת - את רואה שאני ממהר.
-
יש מישהי שהוסיפה אותי בפייסבוק בעקבות פוסט שפרסמתי בקבוצה מסוימת. היא אמרה לי שאני נראה מעניין, והתחלנו לדבר, וגם נפגשנו. היא הבהירה שזה strictly platonic, אבל כל ההתנהגות שלה סביבי מלאה בתשדורת של "קח אותי!". היא דואגת להבהיר לי מה מעניין אותה בבחורים, וכל הזמן רק מתארת מה שבעצם מתאר אותי. היא מנסה ממש להרשים אותי. היא באה להרצאה שלי לגבי תחום שרחוק ממנה שנות-אור בפסטיבל שאין לה שום קשר אליו; באה כשהיא יודעת שלא תבין דבר, ובסוף אומרת לי שעל אף שלא הבינה כלום ההרצאה הייתה מדהימה, ואז מתקנת ומדייקת - אני הייתי מדהים.
למען האמת גיסי שגם בא להרצאה אתמול הוא זה שהפנה את תשומת ליבי לעניין הזה, שזה נראה כל-כך obvious שהיא רוצה אותי. היא גם תמיד מוכנה שניפגש, וזה לא משהו שאני רגיל אליו, גם לא עבור משהו שהוא strictly platonic בהגדרה. היא סיימה לפני חצי שנה מערכת יחסים שארכה שנה+, שבמהלכה יצאה מבית הוריה והתגוררה עם בן-זוגה, ועכשיו מסיבה משונה היא נודדת בין סאבלט לסאבלט, ולא מעוניינת להתחייב לחוזה שכירות וגם ממש לא לחזור לבית הוריה. היא נודדת גם בין עבודות. והיא מכירה ויוצאת עם המון גברים, אבל מבולבלת לגמרי ולא מוצאת את עצמה, ונראה לי שאני סוג של anchor בעיניה - איזו נקודה יציבה ומבטיחה בחיים הדינמיים שלה. היא כנראה מוצאת בי בדיוק את מה שהיא חושבת שהיא צריכה, אבל נראה לי שהיא פשוט מרגישה שכל מה שקורה מבחינת ההיכרות שלה איתי - העניין ההולך ומתפתח שלה בי - קורה מהר מדי וחזק מדי, וכדי להרגיש שהיא מחזיקה את עצמה בשליטה היא מנסה לומר לעצמה ולי שזה בקטע חברותי לגמרי, כדי לא ליפול לרגליי (ונראה שלא כל-כך מצליח לה עם זה).
לפחות זו ההרגשה שלי. אני לא בונה על שום דבר מעבר לחברות איתה, כי היא במקום לגמרי לא יציב מבחינתי, וזו נורה אדומה די גדולה. היא אישה מטיפוס שבחיים לא יצא לי להכיר - לא סגנון הנשים בסביבה שלי, אלו שמושכות אותי. היא רחוקה ממני מאוד מבחינה שכלית, לא ברמה שאני לא יכול לדבר איתה, אלא ברמה שמרגיש לי שלא אוכל להיות איתה בזוגיות שתתעלה למקום שאני רוצה. לכן על אף שטוב לי בסביבתה והיא נראית נהדר, אני לא עף עליה, ומשתדל להשאיר את זה באיזור האפלטוני, כי אין לי מושג מה היא רוצה ומה היא צריכה, אבל אני מרגיש שהמניעים שלה כרגע סובבים סביב חיפוש של נקודת יציבות.
הכי קל להיות שמוק ולזרום עם מה שמזדמן לך בלי לחשוב על ההשלכות ועל אם אתה מסוגל להיות בקשר רומנטי עם האישה שרוצה אותך; הכי קל ליהנות איתה, ליהנות ממנה, ואז להגיד לה את האמת - שאתה לא מכוון לאן שהיא מכוונת. אני ממש לא בקטע של הדברים האלה; זה כל-כך דושי. מבחינתי אני ממשיך להיות איתה בקשר, ומנסה להבין מה אפשרי איתה מבחינתי, ולאן בכלל היא חותרת, ומה היא רוצה וצריכה. אני מרגיש שאני צריך להיזהר איתה.
-
יש מישהי שאני יוצא איתה, וזה מתקדם ממש ממש לאט, כמו שאני אוהב. יש בינינו התאמה מאוד גדולה מהרבה בחינות. אבל כרגע אנחנו בשלב אפלטוני לחלוטין (עם חיבוקים רגילים בין חברים), וזה מרגיש טוב. יכול להיות שנישאר פשוט חברים; יכול להיות שזה יתפתח לכדי מערכת יחסים רומנטית. אבל כרגע סבבה לשנינו עם הקשר האפלטוני הנוכחי. שנינו לא חותרים כרגע למגע ולקרבה פיזית (לשנינו זה לא מרגיש טבעי כרגע), אלא מתמקדים בהיכרות במישור השכלי בלבד.
-
הבחורה שאני מאוד מעוניין בה ואוהב אותה הבהירה לי בצורה ברורה שזה לא מתאים לה כרגע. אבל זה בסדר, כי אני שמח להיות חבר שלה. היא מדהימה בעיניי כך או כך.
-
בא לי חופשת סקי בחורף הקרוב. אף פעם לא עשיתי סקי. הגיע הזמן!
-
אני מתגעגע ליונית הפולנית (אני יודע שאומרים "פולניה", ויונית בכלל לא פולניה, אבל זה מתחרז, וככה בא לי), שחוגגת מחר יום הולדת, וביקשה לא מזמן לקבל כמה מילות הערכה ואהבה.
יונית יקרה, את חברה מקסימה! אני אוהב את הפשטות שבקשר שלי איתך, ומעריץ אותך על-כך שאת הולכת אחרי ה-passion הגדול שלך, ולא נותנת לספקות והחששות שלך לעצור בעדך. אני בטוח שאת מתמודדת עכשיו עם המון שינויים משמעותיים במקביל, וזה יכול להיות נורא מבלבל ומלחיץ, אבל אני יודע שזה מה שבסופו של דבר יעצים אותך. אל תפסיקי להאמין בעצמך, יקירה. אני מאמין ללא ספק שתגיעי רחוק. בכל מקרה בו את נקלעת לתחושת בדידות בפולין הקרה, ומרגיש לך שאת רחוקה מהמוכר לך, את יכולה להיזכר שאני אוהב אותך, להאזין להייקן, ולדעת שאני נמצא פה ובטח מאזין להייקן גם כן, ולמרות המרחק הפיזי אנחנו לא באמת רחוקים, אז קחי חיבוק. 3>
כינוי:
Ob5cur3d
בבלוג זה
בכל הבלוגים
