הרבה זמן עבר מאז הפעם האחרונה שכתבתי פה, ובכלל..שביקרתי בישרא בלוג...

בחרתי שלא להיות פה עד שהתרגלתי לזה שאני כבר לא פה בכלל,שישרא זה כבר לא הבית כמו שהיה לי פעם.

היו הרבה דברים חיובים ושליליים בישרא, אבל הרגשתי שישרא נתן לי מקום לפרוק ולשתף כשהייתי צריכה ואפילו סתם דברים.

עכשיו אני אמורה להגיד כמה הכל טוב ויפה, נכון? אבל התשובה היא לא.(כנראה בגלל זה אני פה).

לא הכל טוב ויפה, אני לא אשווה את החיים שלי לחיים של אנשים אחרים אבל מה שאני כן יכולה לומר זה שכרגע אני נמצאת בשלב מאוד לא ברור, לגביי הכל, אני עוזבת את העבודה ביום רביעי הקרוב וכבר הודעתי על זה מראש כמובן.

יש לי מחליפה שאני עושה לה חפיפה קצרה וזהו, עוד מקום עבודה מאחורי.. מצד אחד הייתי רוצה להישאר קצת אבל אני עוזבת בשביל משהו אחר,

שכנראה אמור לעזור לי בעתיד...אני מתחילה לימודי תעודה, רק שנה אבל אני אשיג מקצוע אחרי השנה הזו. 

אני מתחילה ללמוד הנהלת חשבונות, אני לא הכי רציתי את זה אבל מצאתי בזה יתרונות יותר מאשר חסרונות, אז מבחינתי זה טוב גם אם זה לא תואר...מי אמר שכולם חייבים תואר? אז נכון שתואר זה יותר נחשב כביכול אבל אני מתאימה את עצמי א' למציאות ב' ליכולות שלי וג' גם זה לא הסוף כי אני רואה את עצמי מתקדמת ומתפתחת ולא נשארת במקום (לפחות ככה אני רוצה שיהיה)...אז אני מאחלת לעצמי להתחיל ברגל ימין ועם מחשבות חיוביות ובעיקר לא לפחד ממה שיהיה או לוותר לעצמי. 

החבר ואני כבר שנה ביחד, שזה הרבה זמן ושנינו לא האמנו שזה יקרה כי התחלנו בדרך הכי הזויה שיש ,ועכשיו כבר עברה שנה ולי האמת זה מרגיש שאנחנו יותר זמן ואני מרגישה ברת מזל שיש לי אותו בחיים שלי, זה מדהים כמה אני אוהבת אותו, סומכת עליו, אכפת לי ממנו והוא כל כך יקר לי שאני אפילו חושבת לעצמי לפעמים כמה הוא ממלא לי את החיים וגורם לי לחייך ולצחוק ולהיות משוגעת כשאני איתו (בקטע טוב), ואז גם מגיעות המחשבות על כמה אני לא רוצה לאבד אותו כי אני לא יודעת אם איי פעם אפגוש מישהו כמוהו, אני לא יודעת אם הוא לא חושב כמוני ואולי מבחינתו כרגע פשוט טוב לו איתי, ואני שמה לב כל פעם שהוא נבהל כשאני קיטשית או כשאני מדברת על זה שאם הוא יחליט לעבוד בחו"ל (כי יש לו אופציה כזו ) אז אני באה איתו או שהצעתי שנעבור לגור ביחד והוא אמר שזה מוקדם מדי וגם כי הוא חושב שזה יכול להרוס את הקשר כי אצל הרבה זוגות שעוברים לגור ביחד כשהם לומדים והוא לא רוצה שזה יקרה כי אנחנו מסתדרים גם כשאנחנו לא מתראים כל הזמן. זה כל כך מובן לי שגברים נבהלים ככל כשהקשר נהיה רציני, בעיקר כשאני הקשר הראשון הרציני שלו ולפניי זה הייתה לו רק חברה אחת ואין לו ניסיון עם נשים, הרבה פעמים אני גם ילדה ולא אישה , אז אולי שנינו צריכים להתבגר באופן מסויים ואני לא יודעת מה יעשה אותי יותר בוגרת אבל אני יודעת שהוא אוהב אותי גם ככה. 

נכון שיהיה בסדר?

ברוררר!

לילה טוב,

אנונימית