מחשבות על העולם ובכלל

אני מפוחד. מבועת.

מת מפחד.

הבנאדם פסיכופאט. הוא פשוט פסיכופאט.

ציון אסף, לשעבר מן הספרייה המרכזית ע"ש מאירהוף ברחובות. בן 59, קירח וממושקף. היינו חברים די-טובים במשך שנים, אף שהזהירוני מפניו כבר בסתיו 2011.

הייתי צריך להאזין להם אז. בטמטומי, התעלמתי מן האזהרה.

לאחרונה, מאז נאלץ לעזוב את עבודתו, הידרדר מצבו הנפשי - ואני סירבתי לראות ולהבין. הוא אטום. הוא מפלצת.

בשבוע שעבר, ניסה לגררני לשותפות לדבר-עבירה: הוא גנב סיפורים, של אחותו החולה וסיפר לי, שהיא וילדיה ביקשו ממנו, שימסרם לעריכה ולפרסום... נו, מכיוון שאני, במקצועי, סופר ועורך, מתרגם ומעצב גראפי, שמחתי לעבודה. וגם לסיכוי, לעזור לחבר טוב...

איזה אידיוט ומטומטם הייתי!! פתאום, אחיינו (ששלח אליי הקובץ, ע"מ לקבל הצעת-מחיר - מבלי לדעת, שדודו המטורף, כבר סגר עמי) מודיעני, שבכלל, מעולם לא הרשו לו לציון, לסגור שום-דבר ולא להזמין כלום ובכלל, יהיו מעוניינים, כנראה, במשהו אחר...

והציון הזה פסיכופאט!! בכל פגישותינו בחדשיים האחרונים, תמיד צועק וצורח, מקלל וצווח... ובכלל, בכל הפעמים, בהן הסכמתי לדרישתו, שאבוא לאכול אצלו, ארוחת-בקר, בכלל לא האזין לי ולמה, שהיה לי להגיד, למה שאני, הרגשתי וחשבתי - כלום!! כלום כלום כלום, רק צרח, כל העת, על כמה הגיס שלו מטומטם וכמה האחיינים שלו אנוכיים וכמה המצב במדינה נורא... זוועה.

גם כשנפגשנו ברחוב, היה צורח ככה, אולי אפילו עד לנס-ציונה שמעו. ובפעם האחרונה, שהייתי אצלו, ביום רביעי בשבוע שעבר, כבר ממש פחדתי מפניו!! אשכרה, חששתי שעוד רגע, יקח סכין, ו -

הוא לא ראה אותי ולא שמע אותי!! בשבילו, אינני אלא דלי, להקיא לתוכו, את כל זעמו ותסכוליו, על בני-משפחתו והקולגות שלו לשעבר בספרייה והמדינה בכלל... לא עניין אותו, כקליפת-השום, מה היה לי להגיד, מה אני חשבתי והרגשתי ומה עבר עליי!!

בשישי לפני שבוע, התקשר אליי וישר, התחיל לקלל, לצרוח קללות היישר אל תוך אזניי, כאילו הוא מקלל אותי, כך פתאום - ואז צרח "ככה אמרתי לגיס וגם לאחיין"...

בינתיים, כאמור, הודיעני אחיינו את אשר הודיע, ביקשתי הבהרה - כי לא הבנתי, מה קורה כאן, אני כבר התחלתי את העבודה - ופתאום...

לא, אמר לי אחיינו ביום ראשון בבקר, הם בכלל, לא ביקשו זאת מציון ולא אישרו לו, מעולם, למסור לי הסיפורים, או לסגור עמי, לגבי עריכתם - והם, בכלל, רצו משהו שונה לגמרי!! בכלל לא זה!!

כמובן, נסוגתי מייד, בהלם מכך, שכמעט הפכתי שותף מלא, לדבר-עבירה, של גניבה ספרותית והפרת זכויות-יוצרים.

מייד אחרי שדיברנו, שוב מתקשר אליי ציון - וכדרכו, צורח: "אכלת ארוחת-בקר?!", על-מנת, שאבוא אליו ויוכל, אז, להקיא לקרבי, עוד מרה שחורה וצרחות של-טירוף, לתוך דלי-דניאל...

הודעתי לו, שלא יתקשר אליי עוד ושלא יטרידני, כי כל עניינינו הסתיימו!! הבהרתי לו זאת, באופן חד-משמעי לחלוטין!!

למחרת בבקר, היה הסלולרי שלי סגור; מאוחר יותר פתחתיו - והנה, הודעה ממנו, שוב: "אכלת ארוחת-בקר?!" ושאר קשקשת, כרגיל. לא עניתי לו, אלא דרשתי, בדואל, מאחיינו, שידאג לכך, שדוד המטורף, ציון אסף, לא יטרידני עוד!! די!!

ביום וחצי הבא, עד לרביעי בבקר, היה טלפוני סגור. שתבינו - בכל פעם, בה שמעתי, את צרחותיו המטורפות, של החלאה ההוא ציון, ממש הרגשתי, כאילו הותקפתי פיזית; ממש.

ביום רביעי, לא שמעתי מלה ממנו וכבר קיוויתי, שזהו, העניין הסתיים - והנה, היום בצהריים, בשעה 12 ו-6 דקות, שוב: "אכלת ארוחת-בקר?!"

אז צרחתי עליו. שיפסיק!!! להתקשר!!!! אליי!!!!!!! אחרת!!!!!!!!!!!! אפנה!!!!!!!!!!!!!!! למשטרה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

וטרקתי. ומייד!! התקשר שוב!!!

רועד מפחד ומבועת עד עמקי-נשמתי, הלכתי למשטרת רחובות, הסמוכה למקום-מגוריי (חת'כת סיפור, מבחינה נפשית... אתם מבינים, בהיותי פעיל בשמאל ובמחאה, משטרת ישראל אחראית, לטראומות היותר נוראות, שעברתי בשנים האחרונות, כן?) והגשתי תלונה... אז, כשפתחתי שוב את הטלפון, ראיתי הודעה קולית מן הטינופת. מחקתיה מבלי לשמעה - וקיוויתי, בכל לבי קיוויתי, שזהו...

לפני פחות משעה, ב-12:25 בלילה, התקשר המפלץ הזה שוב.

לא עניתי; כיביתי הנייד מיידית.

הוא פסיכופאט.

והוא יודע, איפה אני גר. היה אצלי פעמיים, השנייה מתוכן, לפני חודש בסה"כ.

אני מפחד, כל-כך...

עדכון, יום ה' ה-1 באוגוסט 2013: