היום היה לי משעמם, אז החלטתי לראות את מולאן. התברר לי שזה סרט דיסני האהוב עליי. סוף סוף בחורה בסרט דיסני שלא תלויה בבחור, שלא לובשת שמלה נפוחה, יוצאת לקרב, להילחם, חשוב לה השכל ושיקשיבו לה, למרות שהיא אישה וזה לא מקובל באותה תקופה בסין. אני מעריצה את הנחישות שלה. במקום לוותר ולחזור הביתה, הרי שחררו אותה, היא נשארה, נלחמה, הצילה חיים, הצילה ארץ שלמה. היא הצליחה להתחזות לגבר ולהילחם כמו בחור מן המניין.
ו... באיזשהו מובן, אני מרגישה כמוהה. בהתחלה, היא אמרה שהיא מרגישה שזה לא המקום שלה, שלא מקבלים אותה, שהיא רוצה לעשות דבר אחד שייגרום למשפחה שלה להתגאות בה. אז היא באמת מצאה דבר לעשות. והצליחה. בלי אף אחד אחר שייעשה את זה בשבילה. בלי גבר שיגיד לה מה לעשות כל רגע ורגע.
אני עוד לא הגעתי לחלק ההצלחה.
אז מה אם זה רק סרט?
זה סרט דיסני האהוב עליי. סוף סוף בלי עיניים ענקיות, שמלה נפוחה ונסיך צ'ארמינג.