אני זו ההוכחה המתמדת, לכך שאין דבר, שום דבר, יותר חשוב מחברים. יש לי הרבה חברים, וגם כמה מאוד טובים, אבל בפוסט הספציפי הזה, אני אתמקד בחבורה העליזה: השישייה.
תנו לי להציג בפניכם בצורה יותר... מתעמקת, את החברים בשישייה:
ליאורה- היא... טוב, קחו אותי. תהפכו לחלוטין את המראה (שיער חום, עור כהה, עיניים חומות, די נמוכה...), והנה לכם ליאורה! אנחנו חושבות בצורה זהה, שמות לב לאותם דברים, ואנחנו נעשה הכל אחת בשביל השנייה. אנחנו מכירות רק שנה, וזה מרגיש כאילו אני מכירה אותה כל חיי. היא לא כ"כ טובה בבחירת בנים שמתאימים לה (כלומר, ביסקוויט אדם ממש טוב, אבל... לא הלך להם טוב. והאקס שלה, בכלל...), אבל אין ספק שהיא משעשעת ומוכשרת מאוד בכל סוגי האמנות!
טיב הקשר: הרקון שלי-אחותי-דודתי-סבתי-צעצועי-רעייתי-חברתי הטובה ביותר!

ביסקוויט- אנחנו מכירים רק כמה חודשים, זה נראה כאילו אנחנו חבריי ילדות. לרוב אנחנו נראים כמו זוג (נמרחים אחד על השני), או כמו אח ואחות (יש לי נטייה להחטיף לו הרבה). הוא מנסה לגדל שיער שרלוק! *סגידהסגידה*. אנחנו מדברים על הכל (אלא אם כן זה משהו שלא מרשים לי לספר לו או משהו), והוא הפך לחבר הכי טוב שלי אחרי שהוא הוציא אותי מהתקף דיכאון. אין ספק שהוא משעשע לחלוטין, והזוי לחלוטין. ואם היינו בקומדייה רומנטית- כבר ממזמן היינו מתנשקים, כי עם כל מצבי-הזוג שלנו... זה דורש.
טיב הקשר: חבר הכי טוב, ואפילו יותר. הוא כמו אח שלי.

אמי- היא הייתה החברה האמיתית הראשונה שלי בחטיבה. איך הכרנו? פרחה מהכיתה שלי גררה אותי לכיתה שלה ושאלה עלינו: "נו, נכון הן דומות?!"
כולם אמרו שאנחנו דומות. זה לא נכון. השיער שלה בלונדיני (שלי... לא ברור מה הוא), חלק (שלי מתולתל), עם פוני (אני חסרת פוני, לצערי), תמיד מסודר (אצלי-בלגן). העיניים שלה כחולות (אצלי ירוקות...), עור חיוור בלי נמשים/נקודות חן. בכלל (אצלי יש נמשים. ונקודות חן. שונאת אותן.). קצת כמו בובה, האלה עם היופי המושלם (המראה שלי רחוק מלהיות מושלם...). היא כל הזמן מנסה לשכנע אותי לראות אנימות. בחייאת ראבאק, לא רוצה o.o אין ספק שגם היא מאוד משעשעת.
טיב הקשר: היא וליאורה החברות הכי טובות שלי. (הביסקוויט הוא קטגוריה נפרדת...)

בלונדי- המ. וול, בהתחלה הוא היה ידיד שלי. אחרי זה חבר טוב שלי. ואז התחלתי לחבב אותו. גאד דאמיט! כבר תכננתי לקפוץ ממגדלי עזריאלי, ואז הביסקוויט גילה שגם הוא מחבב אותי אז... הוא התחיל לחפור לו 24/7 שיציע לי לצאת. אחרי הרבה מאמצים וצירופה של ליאורה לעניין, הוא, כפי שאתם יודעים, הציע לי לצאת חודש אחר כך! (ביום האימו)... אז... כפי שאתם יודעים, יצאנו, ואנחנו כבר נחשבים זוג בעיני כל מי שיודע שיצאנו. אז... אנחנו זוג, אני מניחה XD ויש לו פוני *-* (עזבו, אני פשוט אוהבת בנים עם פוני...)
טיב הקשר: אמממ...אנחנו זוג. די כושל.

חצב- וול... חצב לא חבר שלי. מקסימום ידיד. לא מתה עליו, הוא יכול להיות ממש דושבאג, ממש אדיוט, וחסר רגישות. הוא ידיד  נחמד, ברגע שזה קשור לזוגיות הוא לא רציני, ואכפת לו רק מהחזה. אמי רוצה לחנוק אותו מאז הדייט, וגם אני. היום כל השישייה (חוץ מבלונדי) הייתה בים, והוא השתמש במילה גייז כקללה. זה אחד הדברים שאני ממש שונאת בו, הוא הומופוב. אז העפתי לו סטירה. לא מאוד חזקה, אבל נשאר לו סימן אדום. שייסתדר. הוא יצא מטומטם, וזה מגיע לו. בקיצור, יש קטעים שבא לי להחטיף לו, ויש רגעים שהוא נחמד.
טיב הקשר: הוא נחמד, אבל אישית, אני יכולה גם בלעדיו...

החבורה שלנו שינתה לי את החיים. באמת. בחודש האחרון של השנה שעברה, שהפכנו כבר לחבורה עם מקום קבוע, נהניתי לקום בבוקר לבית ספר. בין השיעורים, רק חיכיתי להפסקה כדי לפגוש את החברים שלי. ללכת לספסל הקבוע שלנו, לחבק את ליאורה, לחבוט בביסקוויט, לבהות בחיוך של בלונדי לדבר עם בלונדי (מה, מותר לי ._.), לצחוק עם אמי, לנעוץ מבט בחצב עד שהוא מתחרפן... זה מה שהלך אצלנו כל יום. אנחנו כמו החבורות של הסדרות האמריקאיות (חברים, איך פגשתי את אמא...), רק בני 14. הם האנשים שאני הכי בוטחת בהם, שייקבלו אותי כמו שאני בלי לעשות פרצופים או לתת לי ביקורת.
הם הפכו אותי לנערה נורמלית, שעסוקה בבנים וחברים, ולא בדרכים למניעת התאבדות החברים שלה. בכתיבה שלי יש תקווה לרוב, לא רק מוות אכזרי. אני יותר ידידותית, יותר פתוחה. הם שינו לי את החיים, ורק לטובה.
אני אוהבת כל אחד ואחד מכם, ואני מקווה שאנחנו נחזיק יחד הרבה שנים, החבורה הזו (או כמו שאמא שלי קוראת לה, החבורה העליזה).

וממחר אני אראה אתכם כל יום. בית ספר. דאמיט.
אז ליל"ט לכם, שממיות יקרות, ותיזהרו שאף מורה לא תנהם עליכם יותר מידי!