תסכול זה מיושן, כמו טוסטר אובן |
 כינוי:
בת: 26
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אוקטובר 2012
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | | 28 | 29 | 30 | 31 | | | |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר | 10/2012
מי יודע, אולי הם לא אמורים לשים לב
נתחיל בזה-
למי שקורא את הבלוג ולא מכיר אותי, אני רזה. מידי. הגובה שלי הוא 1.66, המשקל שלי הוא 43. שמונה קילוגרם מתחת למה שאני אמורה להיות. ה-BMI (יחס גובה-משקל) שלי, הוא של אנורקסית. אומנם אני לא אנורקסית, אבל יש לי BMI של אחת כזו.
ועכשיו אני מרזה אפילו יותר. לפני כמה חודשים, שקלתי 47, עכשיו 43. היקף המותניים שלי רק הופך לצר יותר.
כי משום מה, בזמן האחרון, אני לא רוצה לאכול. לא כדי להיות רזה, בכלל לא. אני יודעת שאני כזו. אלא פשוט אין לי תאבון וחשק לאכול, שום דבר. אני רק אוכלת פחות ופחות.
אז אני רק מרזה יותר ויותר.
ואנשים אומרים לי:
תאכלי יותר,
למה את לא אוכלת?
פשוט תתחילי לאכול, קדימה,
מה קשה? פשוט תאכלי יותר ממה שאת רגילה.
והם לא מבינים שכשלא בא לי לאכול, אני אסתכל על אוכל ויהיה לי חשק להקיא.
ולמען האמת, אני לא אוכלת ארוחת בוקר, או אוכלת בכללי בבית ספר.
כשאני חושבת על משהו, המחנכת שלי היא אחת שאכפת לה. באמת אכפת לה מהתלמידים שלה, ורואים עליה את זה.
אבל תחשבו שיש לכם תלמידה, רזה כמו מקל, שרק מרזה יותר ויותר, ולא ראיתם אותה אוכלת מאז סוף שנה שעברה.
לא יודעת מה איתכם, אבל הייתי חושבת על אנורקסיה.
נכון, אני לא אנורקסית.
אבל אני חושבת שמורים צריכים לשים לב לזה. או לפחות לשאול.
לשמחתי, אני לא אנורקסית. אבל יש סיכוי שזה נפשי? אמא שלי התחילה לחשוב שזה נפשי, זה שאני לא רוצה לאכול.
אתם מכירים במקרה קטע כזה? שלא רוצים לאכול בכלל, במשך כמה שבועות, בגלל משהו נפשי?
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
