חזרתי לדבר עם הלשעבר שלי. אני אקרא לו הלשעבר, כי אקס נשמע לי מוזר לבני 14, החבר לשעבר ארוך לי מידי, וסתם בלונדי, זה... לא. לא רוצה. החלטתי שהקטע של החבורה המפוצלת לא יכול להימשך ככה, אז התחלתי לדבר איתו כרגיל, כאילו מעולם לא יצאנו, והוא זרם, אז עכשיו זה בסדר. גם לא כואב לי יותר, כי הגעתי להבנה הסופית שאני ממש לא אוהבת אותו, ושהפרידה הייתה הכי לטובה שיכול להיות. ובנוסף לעוד משהו שלא ככ מתאים לכאן, בגלל האנשים שקוראים את הבלוג, מצב הרוח שלי השתפר פלאים! ואני הצעתי לליאורה רעיון, היא אהבה אותו, והנה אנחנו מתחילות איתו. מכירים את הקטע הזה, שאתה ממש רוצה לעשות משהו, כמו... להתחיל ללמוד לנגן על פסנתר, למשל? אבל התחלתם לתרץ לעצמם כל מיני תירוצים משונים, שלא באמת עובדים על אף אחד, אבל הם עוזרים לכם, אפילו בלי סיבה! זה מה שקרה לי עם הגיטרה. רציתי להתחיל לנגן לפני שנה בערך, אבל כל הזמן דחיתי את זה, ושוב דחיתי את זה, ושוב דחיתי את זה. עד שהתחלתי לנגן באוגוסט. וחשבתי לעצמי היום, אם הייתי מתחילה לנגן אז, הרמה שלי היום הייתה יכולה להיות הרבה יותר גבוהה... אז ליאורה ואני החלטנו שכל פעם שאחת מאיתנו תרצה לעשות משהו כזה, היא תספר לשנייה, והשנייה תעזור לה בכך שתציק לה עם זה ותבטל את התירוצים שלה, וככה נוכל לעשות יותר דברים שאנחנו רוצות! בהצלחה לנו~
ואתגרי שלושים היום שלי~
כן, כן. דילגתי על היום הרביעי. כן, כן, אתם יכולים להכות אותי. כן, כן, אני אלך לנזוף בעצמי בצד כמו אימו קצת ועצוב. כן, כן, כדאי שאני אפסיק להגיד כן, כן.
אז, דילגנו אל היום החמישי!
אתגר ראשון- ספר על הזמן בו חשבת לסיים את חייך.
או וואו... לא הייתי בתקופה הזו כבר שנה, בערך. זה היה בערך בין ההתחלה של אמצע כיתה ח', עוד לא היו לי הרבה חברים או את החבורה שלי, ממי שאתם מכירים בבית הספר שלי, היה לי את אמה וליאורה. ו... על שלושה חברים שלי עבר תקופה קשה. מאוד קשה... ואני הייתי הפסיכולוגית והאוזן הקשבת של שלושתם. בהתחלה עמדתי בזה, הייתי בסדר, עזרתי לשלושתם ושמרתי עליהם במצב סביר מינוס פלוס. אבל... אתם יודעים כמה איומי התאבדות משנים בן אדם? אתם יודעים כמה זה משנה את צורת ההסתכלות? אתם יודעים כמה זה קשה, שחיים של מישהו שאתה אוהב, מונחים על כתפיך, ואתה צריך ללכת בלי למעוד, כי אם תמעוד, הם ייפלו בצורה הרבה יותר כואבת ממך? אז הדבר הזה משנה בן אדם בצורה עמוקה כל כך... ואחרי כמה חודשים במצב הזה, גם אני התחלתי להיכנס לזה, בצורה עמוקה וכואבת. ואני זוכרת שלילה אחד פשוט הרגשתי לבד. הכי לבד שאי פעם הרגשתי. והרגשתי שאין טעם לכלום, פשוט לשום דבר, למה לי לקום בבוקר אם כל יום אני אקום לאותו עולם בדיוק, ככה עד סוף ימיי. ושוב, ההרגשה של לבד. זה פשוט כאב כל כך, וחנק כל כך, שחשבתי באמת לסיים את החיים שלי. לרגע אחד. אבל אני הלאה משם, ואני כל כך מקווה שהרגע הזה לא יחזור שוב. ושאף אחד שאני מכירה לא ירגיש את הרגש הזה.
אתגר שני- ספר על שלושת הצבעים האהובים עליך.
הממממ.... זה מאוד משתנה, העניין הזה. הצבע האהוב עליי ביותר הוא שחור (EMOOOOOOOO). לא יודעת למה, אני פשוט אוהבת את זה שהוא חזק, וברור, ואחיד, ולא דהוי, ונורא חד משמעי. הצבע השני האהוב עליי הוא מין ירוק טורקיז, כמו צבע הקצוות שלי עכשיו. לא ברור למה, אני אוהבת ירוק, אבל בד"כ כשהוא מעורב בקצת כחול... והצבע השלישי האהוב עליי הוא... טוב... זה לא ממש צבע, אבל... ריינבוווווווווווווווווווווווווווווווווווווו ריינבו
אתגר שלישי- שיר שמזכיר לך מישהו.
השיר הזה יזכיר לי אותך לעד ♥ culex הלא זו ליאורה~ השיר הזה בעצם הכיר בנינו, בגללו אנחנו חברות כאלה היום... שיר חמוד וחולני שגרם לחברות חמודה וחולנית ♥
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
