אסור לתת לאנשים להתקרב אליי. יש לי יותר מדיי בלבלות עם עצמי ועדיף להם בלי זה. 

יש לי הרבה second thoughts לגבי ישנוני ואני באמת לא רוצה לפגוע בו. אבל מפחדת להשאר לבד. לא שאיתו אני לא מרגישה לבד, אבל זה כיסוי נחמד. אני לא רוצה לזרוק אותו אבל מפחדת שהוא נקשר אליי מהר מדיי. אתמול הוא סיפר לי דברים שלא סיפר לאף אחד ורציתי לעצור אותו ולהגיד לו שלא מגיע לי לשמוע אבל לא רציתי להגיד לו למה. אני גם די בטוחה שהוא לא יבין. זה די obvious שבגלל שאני לא מרגישה טוב עם עצמי אני לא מרגישה בנוח עם אדם נוסף וזה זין רציני בעין כי באמת שהייתי צריכה להוכיח לעצמי שאני מסוגלת, שאני לא עד כדי כך דפוקה. חה.

שאלון באינטרנט סיפר לי שאני בדיכאון קליני אבל אני מכחישה בינתיים. עברתי על בלוגים ישנים ונראה שהשריטה שלי הלכה והעמיקה מבלוג לבלוג. זה מצחיק. ב2011 כתבתי על זה שבא לי לתקוע סכין בירכיים. שנה אחרי זה זה באמת קרה, למרות כל החרא שאכלתי מאנשים שניסו למנוע ממני לעשות את זה. אני לא הייתי שווה את המאמץ. עכשיו אף אחד כבר לא יתאמץ בשבילי חוץ ממני ואני עייפה ובעיקר מפחדת לצאת מאיזור הנוחות [הלא נוח בעליל] לאיזור הקסם. אני אמשיך לאכול פנטזיות ולצייר לעצמי מציאות אלטרנטיבית ולהגיד לעצמי שאני יודעת מה אני רוצה כשבעצם אני בחיים לא אהיה מרוצה. בסוף אני אשלים עם זה.