1. דארלינג: כשאמרתי לו אתמול בשעה 10 שחיכיתי כל היום שזה יהיה לג'יט ללכת לישון הוא אבחן אותי עם דכאון ושלח לי מימז. הוא לא ניסה אפילו לעודד אותי, פשוט היינו בדיכאון ביחד. התפלספנו קצת ביחד על משמעויות, הוא התלונן שהמוזיקה שלי עצובה מדיי והלכתי לישון ב11. לג'יט.

2. המורה לפולנית: פולנית נהיה השיעור האהוב עליי בביה"ס לרפואה. אולי כי זה הדבר היחיד שאני מרגישה שיש לי סיכוי ללמוד באמת. הפרופסור הזקן נתן לי לתרגם שני עמודים מספר של קרדיולוג פלספן על המתת חסד וזה היה הכי הרבה כיף שהיה לי מזה הרבה זמן. זה היה ממש לקפוץ מעל הפופיק והמילון עשה את רוב העבודה אבל בסוף חזר כמעט בלי תיקונים ועם ספר קטן במתנה. אחת ההערות הייתה: ראי מיתולוגיה יוונית. מלא אתגרים! כשאני נכנסת לכיתה הוא מסתכל עליי במבט רציני ושואל למה אני לא מחייכת. אני ישר מורחת חיוך מכוער ומקווה שהוא מבין. אני מתחכמת בשיעורי בית והוא עוקץ אותי על התשובות בשיעור שאחרי. אם היה לי סבא זה היה הוא. 

לפעמים אני מרגישה כאילו כל הדבר הזה הוא ממש טעות. כאילו חתרתי למען המטרה הזאת בלי לעצור לחשוב שנייה. וזה לא באמת נכון, כל השנה האחרונה בבלוג הזה הייתה התחבטויות לגבי הדרך אבל אני פשוט מרגישה מאוד מאוכזבת. אולי במקום אחר ואולי אם הייתי עצמי אחרת הכל היה שונה. אולי זה לא באמת משנה. זה לא המקצוע, זה כל השאר. הלוואי ולא הייתי צריכה לעשות את זה לבד.

תוכניות:

1. לחסוך מלא כסף

2. לטוס לניו זילנד

3. לקנות ואן, להתקין בו מיטה

4. להתרועע עם פרות באחו עד שייגמר לי הכסף

5. לחזור על אותם צעדים ביעד אחר

6. אם מישהו ירשה לי להיות רופאה עוד כמה שנים, להתנדב שנה באפריקה

7. לנסות להפסיק להיות עצובה