יומנו של לוחם

אין לי כח לחזור לצבא..

‏

"חייל ימניאקק חייל ימניאקק עלהה וואכברר" ילד מניאק בן 15 צועק אליך באמצע הלילה בכפר תוך כדי שהוא משליך אבן לכיוונך..

‏‏

ואז, לחזור ספוג זיעה למוצב, לדמיין את המיטה הקשה שמחכה לך.. יבוא איזה קצין נחמד ויחליט שהוא רוצה לעשות כמה מסדרים קטנים באמצע הלילה.. והמקלחות מתמלאות בנתיים.. והעניים נעצמות מעצמן..

‏

ואז אחרי שעתיים, שהקצין החליט שדי להיום. והמים במקלחות כבר לא חמים, והעניים פתוחות במאמצים, ושהשמש מתחילה לזרוח, והשעון מעורר מתחיל לצלצל. להניח את הראש על הכרית, ולומר לעצמי: "חצי שנה ודי.. חצי שנה ודיי!"

‏

‏

אין לי כח לכל היריות והבקתב"ים שוב.. יצא לי מהתחת!! מה אני רמבו?! כוסראבקק!

אני רוצה ללבוש שוואל עם חולצה זרוקה גדולה כזאת. ויום להיות מגולח לגמרי ויום עם זקן ארוך. אני רוצה שיער ארוך ושאף אחד לא יגיד לי להסתפר אם לא אני אעלה משפט..

אני רוצה לא ללבוש ירוק יותר. אני רוצה לקרוע את הגומיות מהמכנסיים. רוצה שהנשק היחידי שאחזיק זה יהיה בשבועות, ולירות מים לא כדורים..

‏

אני רוצה להשאיר את הבלוג הזה אנונימי בסופו של דבר כי אני נשמע פה בן אדם חלש.. בכיין מדי..

אני רוצה לשמוע "אני אוהבת אותך" אמיתי אחד.

אני רוצה לשמוע שמישהי מחכה שאתקשר אליה, לא חרטה. לא לשמוע "וואי בדיוק חשבתי עליך" - לא מאמין לזה.

אני רוצה להיות אותו יונתן הישן. שהיה יכול להעניק אהבה מעל ומעבר למה שמישהי יכולה לחשוב לקבל.

אני רוצה לעשות מה שאני רוצה.. רוצה חופשש, ח  צ  י    ש  נ  ה    ו  ד  י   !