אקצר כמה שאני יכול כי אני חייב לעוף..
החלפתי את נועם בפילבוקס. (אני ינסה להעלות תמונה של פילבוקס שתראו מה זה).
״היה משהו מעניין אחי?״
״לעע משעמם כמו החיים שלי.״ אמר ובקושי ניתק עצמו מהאייפון. ״שבוע הבא אני מציע נישואים אני מארגן דברים מעכשיו נדבר..״ וירד במדרגות לישון קצת..
בפילבוקס היה קצת קריר ומלא בריח סיגריות. הקירות מלאים ב׳עד מתי מרץ 10׳ ובדיחות קרש של חיילים משועממים.. על המנורה, שהיא על הקיר למטה ולא בתיקרה כמו בבית, תמיד יש פרפר מסכן שאף פעם לא יבין שיש פלסטיק שמפריד ביני לבין הנורה.. לקחתי את המעד (השפורפרת של הקשר) לבדוק שהחמל שומע אותי ואני אותו. ואחר כך התיישבתי בכסא הגבוה להסתכל לכיוון הכפר והשדות. 4 שעות לפני כאן..
הדלקתי סיגריה ופתחתי את החלון הממוגן. שאפתי ונשאפתי בהנאה את העשן הדליל. משקיף מדיי פעם על החלון, כמו שנועם אמר: ׳משעמם כמו החיים שלי׳.
התקשרתי לאקסית שלי.
״היי יוניי״ אמרה בהתלהבות כזאת. לעזאזל כמה שאני אוהב את הקול שלה..
״היי. שומעת? חתכתי ווריד ואני הולך למות. את רוצה להגיד לי משהו אחרון לפני המוות?״ וחייכתי. מה שאני אוהב בה שתמיד יש לה תשובה לא צפויה..
״איזה ווריד?״
״אחחחח זה שורף. אני מתחיל לראןת מסוחרר למה זה ככה?״ דיברתי בשקט בכוונה. רציתי קצת להלחיץ אותה היה לי משעמם חח. והיא רגילה לשטויות שלי גם ככה.. חח
״דיי נו אתה צוחק נכון?״
״לא. נהיה פה שלולית של דם. איזה מגניב״ אמרתי וסגרתי את החלון.
״דיי נו יוני דיי דבר רציני איתי!״
לא עניתי.
״יוני? יוני?!״
זהו. זה מוגזם.. ״אה שניה הפלא נהיה לי על השתק. לא חתכתי ווריד איך אפשר להתאבד שמדברים עם יפה כמוך?״
״ימטומטם!״
צחקתי ״עוד לא התרגלת לשטויות שלי?״ שאלתי בצחוק.
״כן אבל לא צוחקים על דברים כאלה!״
״טוב סליחה. את סולחת?״
.
לא שמעתי את התשובה שלה. מהבהלה העפתי את הפלאפון למעלה והוא נחת (למזלי) על מזרן שנח על הריצפה.
אין מצב שבפקינג מקום המשעמם הזה יש ירי! הסתכלתי לחלון ישר, הוא סדוק! ירו על הפילבוקס! ירו עלי!!!
העפתי את עצמי מהכסא והקפצתי כיתת כוננות דרך החמל. הוא הקפיץ גם הליקופטר לשמיים.
הלב שלי דפק על 300! המזל שלי כזה מחורבן שאפילו אם אני אהיה באמצע מדבר יפגע בי ברק איכשהו!
אבל לא נכנסתע לשוק בכלל. כיוונתי את הפנסים לכייון הכפר לראות מאיפה הגיע הירי. ראיתי ערבי רץ לכיוון הכפר.. מרחק 100 מטר ממני בערך.
100 מטר, בלי להתאמץ אני מוריד אותו. אבל ע״פ חוק אם הוא לא מהווה איום כרגע אסור להרוג. בדקתי עם הכוונת שלי אם יש לו נשק בידיים ולא היה לו. אז פשוט עקבתי אחריו וחיכתי שיתפסו אותו..
בנתיים הגיע קצין לפילבוקס להשקיף. ואני ירדתי למטה לנשום אוויר. ואז קיבלתי כאפה.. אם החלון היה פתוח עוד דקה?!
הרגשתי חלש, עם קצת בחילות.. הדלקתי סיגריה ונשענתי על הקיר.
״יונתן״ בא אלי המפקד מאחורה.
לא הסתובבתי, הרגשתי שזה מגיע. ואז הקאתי. ושסיימתי נשענתי על הקיר בישיבה.
איכשהו אחרי חמש דקות פינו אותי לבסיס ועכשיו אני כותב מהמרפאה.
אמרו לי שטוב שלא נכנסתי ללחץ ובזכות זה שעבדתי מהר תפסו אותו בעזרת ההלקופטרים והתצפתניות..
מי מתפלל שיביאו לי איזה גימל שתיים?
ומחר שוב אני מפורסם בחדשות.. לצערי
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: