יומנו של לוחם

יום חמישי. אני לבוש בג׳ינס כהה וחולצה לבנה קלה. הסתפרתי דווקא דיי טוב. אמא אמרה שאני נראה כמו ערס ואבא אמר כמו תרנגול.. אחי אמר שזה יפה ואחותי רק רצתה שאני אצא מהבית כבר.

קבענו כולנו ב׳עיגול׳ בבת ים. (מקום כזה בטיילת.. בת ימים מכירים אותו) והתחלנו לשתות. המצב רוח של כולם גבוה, צוחקים מכל שטות, כוס אחר כוז מתרוקנת ואחר שעה שכולנו מסטולים כבר לקחנו מונית עם איזה נהג סטלן עד למועדון XYZ שאני אוהב בתל אביב. 

אני רוקד כמו שלא רקדתי כמה חודשים טובים. כל תנועה משחררת עוד קצת עצב שהצטבר, כל שוט וודקה משכיח ממני עוד מעצר ועוד פעילות. ואני מרגיש כל כך משוחרר, וכל כך כיף לי..

וכולם מחייכים, וכולם צוחקים. ואני עומד במרכז הרחבה אוחז ביד של הבחורה הראשונה שראיתי ומסובב אותה. לא ידעתי שאני יודע לרקוד ככה, הופתעתי מעצמי. החזקתי לה ביד ורקדנו ביחד. ברקע נוגן שיר מזרחי בקצב טוב. רקדנו הרבה זמן ואיכשהו אני איתה בפינה. שפתיי מרפרפות על שפתיה.

היא לא רוצה, ואני לא רוצה. שנינו יודעים ששנינו רוצים יותר.

וברגע אחד אנחנו עומדים על שפת הים. מחובקים, היא נאנחת שאני מנשק לה את הצוואר. איכשהו פה כבר ידעתי שאנחנו זוג. 

״פעם אחרונה, אם אתה לא עונה אתה מקבל שבת, עבור.״

הרעש של הקשר הקפיץ אותי. שניה להבין איפה אני ומה אני ואיפה הייתי.

״אני מקבל אותך, היה לי בעיה בקשר..״

הלוואי שכל זה לא היה חלום והייתי בבית עכשיו. עם מישהי שאני אוהב. 

כל הסופ״ש אני אהיה ער בלילות ואשן בימים. אזרחים וחיילים שבבית, תנצלו טוב את הסופש!!!!

-נכתב ממכשיר סלולארי-