יומנו של לוחם

כי נזכרתי ש

אתן נצלניות. 

אנוכיות.

תאוותניות.

ומאוד מטומטמות.

לא רוצה אתכן, לא צריך אתכן, לא מעוניין להכיר בכן.

שום קשר רציני ושם ידידות. הכל חרטה. 

אין דבר כזה הענקה, אין דבר כזה לאהוב.

אין דבר כזה לתת בלי לקבל.

האגו שלכן מעל השמיים. כל פרחה חשה את עצמה איזה דוגמנית עם כמה תארים.

נשמה אני יכול לבלבל לך את המוח יותר ממה שכל גבר אחר יכול.

אני יכול להביא אהבה שאף אחד לא יכול.

אני יכול להחמיא שעות, אני יכול לחבק ימים.

אני יכול לחשוב לא רק על סקס. אני יכול להבין את השגעונות שלך.

אני יכול כי יש לב רחב, כי אני מבין, כי אני *אוהב* לשמוע, אוהב לעזור, אוהב לתת את כל מה שיש.

יכול ולא רוצה. למה? כי את זונה וזונה מי שעשתה את אמא שלך. מה הפאקינג קטע הזה שלך?!

פעם אחת היית מסטולה והתנשקת עם החבר הכי טוב שלי. את ראית כמה זה היה קשה לי ואמרת סליחה ושזה לא ייקרה שוב.

פעם שניה היית מסטולה והתנשקת עם אותו חבר ובטענה: ״הייתי שיכורה״ ואני יכולה לעשות מה שבא לי. בלעתי את הכובע. היא הבטיחה שלא ייקרה יותר. וכדי להבטיח את זה אמרתי לה שאני לא יוצא איתה שוב.

יום הולדת, אחרי חצי שנה שלא יצאנו. אמרתי נצא, אולי היא למדה. הצטרפתה והתחרמנה עם מישהו שעה.

נכון עשינו תחרות מי רוקד יותר טוב ומי מביא יותר בנות/בנים. סבבה הצטרפת איתו סימנת v אבל שעות?! יבת זונה יום הולדת שלך. רק אני את ואחי באנו למועדון וככה את עושה? תתאפקי.

אז בנות, אני כןעס. ושאני כועס על בנות אני מכליל. זה מה יש. תתמודדו.

אז אני הולך לתת יחס חרא כמו שאתן אוהבות. אין את יונתן הנחמד יותר. אז אם את הולכת להעלב/להפגע/לבכות וכו׳ ממני. סליחה זה מה יש.

שבת שלום