שבוע טוב לכולם. :) מה שלומכם? איך עבר השבוע? אספר לכם איך עבר עלי...
הפוסט הזה יהיה פוסט צבאי. הפוסט הבא כללי.
עברנו מהמוצב שלנו למוצב אחר. המוצב הקודם שלי..
זהו מוצב טחינה! שתי עמדות סטטיות, שתי סיורים, פילבוקס אחד (מחסום), 4 תורנים, חמל ורץ חמל. תבינו את הסד"כ שצריך! (סד"כ - סדר כוח. יענו אנשים)
היו לנו במחלקה שלושה מפקדים, סמל אחד וקצין.
שלושת המפקדים השתחררו, וסמל השתחרר יום ראשון הזה! ונותרנו רק עם קצין.
בתקופה שקיבלתי את הגימלים (במוצב הקודם), לא היה נחוץ לנו מפקדים כי חוץ ממעצרים בלילות וכוננות ביום. אין צורך בהם. היה לנו סמל וקצין וזה הספיק.
פעם אחת הקצין הגיע אלי ואמר לי שהוא חושב לעשות לי הכשרה קצרה להיות מפקד. עניתי לו בחיוב. אבל בדיוק קיבלתי אבן בעין וגימלים ולא היה זמן אז הכשירו חבר אחר.
עכשיו כשהגענו לבסיס החדש נכנסתי ישר לחמ"ל. כי אני מכיר את הגיזרה ואת כל החוקים של המוצב כמו כף היד שלי. שמעו, בכל זאת טחנתי שם ארבעה חודשים רצופים בפעם שעברה חח..
המ"פ שלנו גם חדש. אז נכנסתי לחמל בכל הכח. השקעתי שם את כל הכח שלי. למשל, מתקשרים מהחטיבה:
"מסייעת?" שואלים אותי.
"חיובי, מי זה?"
"מהחטיבה. תשמע," ומכאן הטון של הבן אדם עולה ועולה "למה הסיורים שלכם לא נמצאים במקום יצעיר! אתה צריך לעשות ככה וככה וככה!" ובלה בלה בלה.
"סיימת?" שאלתי אותו.
"כן". ענה ברוגז.
"יופי, תתקשר אלי שתהיה רגוע" אמרתי בהכי עליזות שאני יכול וניתקתי.
אני מסתובב ורואה את המ"פ שלי מאחורי. עכשיו תבינו שהמ"פ שלי שני מטר וענק! הוא ממש ענק. ולראות אותו מהכיסא למטה זה לא מחזה מלבב בכלל חח.
"מי זה?" הוא שאל אותי.
"מהחטיבה"
"ולמה ניתקת להם?"
"כי הם עם האף למעלה. מנסיון שלי צריך לאפס אותם. אני לא עובד אצלהם, יש לי פה מספיק מפקדים פה. הם לא מפקדים שלי."
הוא צחק והלך. לאף אחד אין באמת אומץ להתווכח עם החמל החטיבתי.
עוד דוגמאות? אני מכין מרשמים לבד. למדתי את זה שראיתי את הקצינים מכינים.
אני לא שואל את המ"פ מה לעשות שקורה ככה וככה. אני פשוט אומר לו: "שמע שני הסיורים בפתיחת שערים (אני יסביר בפוסט הבא) ויש נגיעה בגדר. אני מוריד צמד מהסיור הראשון כי השער גם ככה קצר ושולח אותו עם הגשש. טוב? טוב." והולך חח. זה חוסך לו כאבי ראש.
בקיצור הוא כנראה אהב את היוזמה שלי ואת היידע על הגיזרה. והוא אמר לי לבוא אליו אחרי המשמרת.
נכנסתי אליו לחדר.
"היי שי, קראת לי?" שאלתי.
"כן שב יונתן" התיישבתי.
"תשמע, אני רואה שאתה פועל טוב. אתה יודע לקחת אחריות ויודע לנהל את הענינים טוב מאוד. כבר כמה זמן ששמתי עליך עין. מחר אתה קם בחמש בבוקר. אני יעשה לך מבחן בכתב ואחרי זה בשטח. אני מסמיך אותך להיות מפקד משימה." זה היה מפתיע. חשבתי כבר שלא צריכים אותי.
"אממ. ומה יוצא לי מזה?"
"אתה לא נכנס יותר לחמל. לא עושה תורניות ולא עמדות סטטיות." מממ משתלם :)
"סבבה. מחר בבוקר"
לחצתי לו את היד והלכתי לישון.
קמתי בארבע וחצי. בחמש כבר הייתי רענן אחרי כוס קפה וסיגריה. וכמובן שוקולד חח.
הוא הביא לי דף עם מקרים ואני הייתי צריך לכתוב תגובות. למשל
"אדם פרץ את הגדר ורץ לכיוון ישראל. תכתוב סד"פ מההתחלה לסוף." (סדפ - סדר פעולות)
ועוד כל מיני שאלות חופרות כאלה. ואז יצאנו למחסום הכי קרוב עם עוד שלושה חיילים. עוד לא ירדנו מהרכב והוא צעק לי: "הותקלת מכייון הכפר!"
עמדתי שניה קפוא. לא האמנתי שתוך שניה הוא יתקיל אותי. אבל הבנתי שזה הפאקינג מבחן שלי. וצעקתי:
"לתפוס מחסות!!" ורצתי קדימה מאחורי הבודקה הקטן של המשטרה צבאית. שני חיילים רצו ימינה מאחורי האנדרטה. וחייל אחד נכנס לשוק ונדבק אלי.
"אני מזהה שלושה מחבלים מתחבאים מאחורי השיחים צפונית מערבית אלינו. מישהו מזהה עוד מחבלים?!" אני צועק.
אף אחד לא ענה. ברור. זה עוד ריצה על הבוקר!
עשיתי כאילו אני מחזיק קשר ביד וצעקתי כדי שהמ"פ ישמע.
"אני מזהה במחסום *** שלושה מחבלים מתחבאים מאחורי השיחים בכיוון צפון צפון מערב. בתרנגול! (בתרנגול זה תרגיל כאילו.)"
ואז צעקתי לחיילים. "אחד מדלג!" אחד זה המפקד. "תנו אש!!" ורצתי לכיוון המחסה הבא. שהוא קטן יותר אבל מספיק. אני שומע מאחוריי מישהו צועק: "שתיים מדלג!" וככה כולם דילגו.
רציתי לעשות את זה מעניין כדי שהמ"פ יתרשם. דיווחתי שאחד מאיתנו נפצע בתרנגול. ואמרתי לחובש גם. המשכנו לדלג כמו שצריך עד שהיינו כביכול ממש קרובים. ואז יישור קו. זריקת רימון. והרגנו את כולם. חח
אחרי זה הוא לקח אותי בין ההרים. ואמר לי: "תזהה איפה אתה. ותגיע לנקודה הזאת" והצביע על נקודה כלשהי במפה.
מזל מזל מזל שלמדתי מפות שיצאתי למכים בעבר. לקחתי מצפן מהנהג. עליתי על ההר הכי קרוב וחיפשתי את המקומות הכי קרובים אלי.
ממולי היה הר שבצד שמאל שלו עשרים מטר של עצים וכל השאר אבנים וחולות. שלוש קילומטר אחרי ההר בערך היה כביש. מאחורי כפר *** ומצד ימין עוד כפר.
חיפשתי במפה איפה אני בערך חמש דקות. הוא הסתכל עלי וזה הלחיץ קצת. גם הנהג שהספיק לסיים סיגריה כבר.
לבסוף מצאתי. כיוונתי את המפה עם המצפן, ניתבתי לעצמי ציר קל. היה לי בדיוק קילומטר ללכת. והתחלתי.
בהתחלה זה היה מבלבל אבל תיק תק קלטתי את הרעיון והתקדמתי עם ביטחון. הגעתי לנקודה שהוא סימן לי.
"אתה בטוח שזאת הנקודה?" הוא שאל אותי.
"אממ. הסתכלתי שוב במפה. הייתי דיי בטוח. "כן"
"אתה יודע שאם זה לא הנקודה אתה לא עובר תמבחן. תבדוק שוב" רציתי לבדוק אבל הייתי בטוח גם ככה. הוא בטוח משחק בי.
"זה זה!" אמרתי בבטחון.
"מברוקקק!!" הוא צעק ונתן לי צ'פחה על הגב וכמעט עפתי ממנה חח. חתיכת יד יש לדבר הזה..
כבר אחרי שעתיים עליתי לסיור הראשון שלי. היה ממש כיף. הנהג בהתחלה לא הקשיב לי ועשיתי לו בית ספר טוב טוב.
הפוסט התארך ואני רוצה לצאת היום ולכתוב עוד פוסט אז בקצרה..
בלילה שני ערבים פרצו את הגדר והתחילו לברוח לכיוון ישראל. דווקא בסיור הראשון שלי. הגשש הגיע ורדפנו אחריו בערך שלוש קילומטר. השטח היה ממש קשה. יצאתי מזה עם שריטות בכל הידיים. קצת דם. מכנס קרוע. ומקלל את עצם היום שחשבתי להתגייס חחח. לא תפסנו אותם לצערי.
למחרת שוב עליתי סיור, ושוב פריצת גדר. הפעם תפסנו אותם אבל זה לקח כמה שעות כי הבני זונות הבינו שאנחנו מאחוריהם. וחסמנו את כל הכפר לכניסה ויציאה. והייתי צריך לצאת הביתה. במקום לצאת ב12 בצהריים יצאתי רק בשבע בערב. ימח שמם.
וזהו בערך..
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
