יומנו של לוחם

אני שבור. אני שבור מהצבא הזה.. מי שקורא לצה״ל צבא הגנה לישראל, טועה.. זה צבא הישרדות לישראל..

אני עם חום עולה ויורד מתחילת שבוע.. אתם יודעים איך זה.. ריתוק למיטה, צמרמורות קור כאבי גרון.. בתחילת שבוע הלכתי לחופ״ל כדי לראות רופא.

״אין בעיה״ הוא אומר לי. ״במסדר רופא תראה אותו..״

אתמול, מעצר מורכב על חמישה בתים. המעצר עבר בהצלחה עם חמישה עצורים ב4 בבוקר בבסיס. עם אזיקונים על הידיים ופלנלית בעניים.

ארבע בבוקר מגיע הרופא של הגדוד, בודק אחד אחד. כל עצור כמעט חצי שעה בחדר איתו..

בגלל הקור של הבוקר, ושחס וחלילה לא יהיה קר לרוצחים האלה, הכניסו אותם לחדרים עם תנורי חימום..

יום שלישי היום, ועוד לא ראיתי רופא..

היום בבוקר הקצין מעיר אותי: ״קום, אתה עולה חמ״ל, אין מישהו אחר שיכול להעלות כרגע״.. 

״אבל יש לי חום״ אני עונה לי בקושי בגלל הגרון.

״נכון אבל אין מישהו אחר. יאללה תקום אין לי זמן בשבילך״

״אני לא יכול״

״אתה מסרב פקודה?״

אתם יודעים מה זה סירוב פקודה.. במקרה הקל ריתוק, בקשה כלא..

אוכל.

הייתה ישיבה של קצינים, המגד הסמגד מ״פים וכו אצלנו במוצב.. אז כל הכסאות בחדר אוכל פונו לחדר ישיבות שלהם. ארוחת ערב אכלנו כמו כלבים בעמידה, וגם יש חוסר בסכום החלבי אז רובנו אכלנו עם הידיים.

מילא אוכל טעים, אבל מה שהיה זה ספק מרק ספק פירה. קוסקוס יבש להחריד וג׳חנון שרוף. הדבר היחידי שהיה טעים זה הביצה. אהה אבל נכון! שבועיים אין מלח בכל הגדוד! לכו תנסו לקלף ביצה בלי מלח..

הארוחות פה זוועה. מי שבמחסום הכי מסכן. ארוחת צהריים מוכנה במטבח ב11.30 כבר, ב12.30 במקרה הכי טוב היא יוצאת מהמטבח לסיורים ולמחסום. עד שהאוכל מגיע למחסום השעה יכולה להיות 14.00 15.00 בצהריים. שאני הייתי שם קיבלתי ׳ארוחת צהריים׳ בארבע בצהריים.

ספגטי קפוא כבר שצריך להפעיל שרירים כדי להוציא אותו מהחמגשית, מלוואח פלסטיק ואבוקדו. 

ומסכן הרספ מרוב שהוא היה עסוק הוא שכח להביא מזלגות. טוב נו, אנחנו לוחמים, בואו נאכל עם הידיים..

את זה כבר סיפרתי בפוסטים הקודמים אבל אני ארכז פה הכל.. אבל ביותר מצומצם..

הורידו אותי ואת חבר שלי מהסיור כדי לשמור על קטע בגדר המערכת שנפל באמצע הלילה. חבר שלע, שלא ציפה לדבר כזה, לא הביא איתו בגדים חמים בכלל. בשלב מסוים הוא התחיל לרעוד מקור בצורה מפחידה. העמדה רעדה איתו ביחד, צבע הפנים שלו הוחלף לכחול והוא לא הצליח להזיז את הידיים כמעט. התקשרתע למ״מ שלי והודעתי לו שחייל הולך לקבל פה היפוטרמיה (מכת קור) בתגובה הוא אמר שהם ישלחו בגדים חמים ואת הארוחת ערב שלנו בהקדם.

ארבע שעות לא ראינו לא סימן לזה ולא סימן לזה..

אז התחלתי להלביש אותו בבגדים שלי, הרצתי אותו הלוך חזור וניסתי להדליק מדורה מעצים רטובים. שאיכשהו הצלחתי ממש דחפתי אותו לבפנים.. אז שהצבע חזר אליו מתישהו..

בלילה חזרנו לבסיס, בש.ג אני רואה עצור, יושב על כסא. חייל עומד ותנור חימום. החייל הסביר לי שקיבלנו הוראה מלמעלה לשים תנור חימום לעצור שלא יהיה לו קר! בחיים!! אבל בחיים! (שנתיים בצבא) לא ראיתי תנור חימום בש.ג בשביל חייל. אבל ערבי שרוצה לרצוח אותנו כן?! ובמיוחד אחרי שחבר שלע כמעט מת מקור?!

אז לפלסטיני יש תנאים יותר טובים משלי, הוא מנסה להרוג אותי, עוצרים אותו והוא מקבל חימום ומים עד שהרופא מגיע. רופא מטפל בו במקום ואז חקירת שבכ ולכלא. ברגע שכף רגלו נכנסת לכלא שלוש רופאים בודקים אותו. הוא מקבל ארוחה שבחיים אני לא אקבל כאן. רואה את כל המשפחה שלו. יוצא עם תואר וכבוד למשפחה.

אתם שמים לב כמה חיילים הרוגים יש לנו בתקופה האחרונה?! היום זה הרביעי! צהל עושה משהו?! המדינה עושה משהו?! 

מי שקורא את הבלוג שלי רואה כמה פעמים סיכנתי את החיים שלי, כמה פעמים ראיתי את המוות בעניים! ואם אני ימות?! מה שייקרה זה שאת המדינה יעניין יותר שאייל שכב עם קטינה בת 15 או קצת שלג, הצבא ישתוק. וחיילים ימשיכו לההרג כמו תרנגולים.

למה למה למה לחייל שחוזר כל יום הביתה יש תנאים יותר טובים משלי?! למה יש לו שקם בבסיס שלי מגיע משאית שקם פעם או פעמיים בשבוע?!

למה יש להם בבסיס פלאפל בחינם כל יום (ראיתי במו עיניי) והדבר הכי קרוב לפיתה שאני אראה כאן זה לחמניה מעוכה?!

למה המשכורת שלי היא רק 704 שזה כבר בזיון! 2 חברים הפקירו עמדה שגם ככה בסופשים היא לא מיואשת. ונקנסו פאקינג 200 שקל כל אחד?? אפילו לא נתנו להם ברירה! אין לכם בושה לקחת 200 שקל מחייל על דבר כזה?! שימו לי ריתוק ואל תגעו לי בכסף!

מקלחת חמה, לפני חודש שבועיים רצוף לא היה לנו מים חמים. ועכשיו מיום שישי אין מים חמים! אני מגיע לבית עם ריח של דג מת. למה? למה אני לא יכול להעלות על א׳ ולהריח טוב?!

בבקשה תשתפו את זה! שהדברים ישתנו! שיפסיקו לזלזל בנו ככה! שלא יתפלאו למה מספר הלוחמים יורד כל הזמן! שאני יתחיל לאכול כמו בן אדם. שאני אפסיק לקבל שוק שאני אוכל בבית עם סכין מזלג ובישיבה. 

בבקשה בבקשה שזה יסתדר תעשו עם זה משו!

הדבר שאנשים הכי מפחדים ממנו, זה דווקא מה שיעזור להם ויבנה להם חיים חדשים.

שינוי!

זוכר את היום הזה, שבו באת לבעל הבית שלך, אחרי הרבה היסוסים ואמרת לו: "אני מתפטר".

היו לך את החששות שאם לא תמצא עבודה, החששות שבאות עם האחריות על הבית, הילדים והאישה..

שגרה של כמה שנים במקום אחד, ואז לשנות בבת אחת הכל. עבודה אחרת, מקום חדש, אנשים חדשים..

שנער/ה מחליט לעזוב את התיכון שלו לתיכון אחר, למקום שאף אחד לא מכיר אותו והוא לא מכיר אף אחד..

הפחד, החששות..

חתונה, ילדים, צבא, עבודה. אלה שינויים שאנחנו חייבים לעבור בחיים.

הרבה פעמים אני שומע אנשים שאומרים: "חסר לי ריגושים בחיים, אני רוצה קצת אקשן, משעמם לי, השיגרה תהרוג אותי" וכו'..

זה מתחלק לשני אנשים: האלה שהשגרה נוחה להם. לא אוהבים שינויים, לא צריכים שינויים. טוב להם החיים שלהם. והאלה ששיגרה שוחק אותם.

אז אנשים יקרים, תשברו שיגרה! חפשו שינויים! 

והנה כמה רעיונות נחמדים.. למי שיש גם שיוסיף :)

• ללמוד לנגן.
  חייב להיות לכם את החבר הזה שיש לו גיטרה בבית והוא לא משתמש בה.. הספר לימוד לא עולה על 40 50 ש"ח. המון אנשים למדו לנגן על גיטרה לבד. גם אני אגב.. בהתחלה זה כואב באצבעות וגורם לקילופים. אבל אחר כך, אחרי השיר הראשון שאתם מצליחים לנגן אתם תתמלאו סיפוק עצמי. "הנה! עשיתי ולמדתי במו ידי!" היום אני לא יכול לעזוב את הגיטרה. היא איתי במצבים הכי קשים והכי טובים. (אל תאמרו אין לי חוש מוסיקאלי. גם לי לא היה.. זה מגיע לבד..
• לקרוא.
  אתם אנשי בלוגים. אל תמציאו לי שאתם לא אוהבים לקרוא/לכתוב. אם אני אתחיל להמליץ לכם על שמות ספרים זה לא ייגמר! כל אחד מתחבר לטעם שלו וישנם ספרים שברגע שמתחילים לקרוא. אי אפשר לנתק את העניים מהספר..
• שירים.
  גם פה יש קצת שיגרה. אותם זמרים רק עם שירים חדשים.. המלצה שלי, כנסו ליוטיוב, תורידו שירים שאתם לא מכירים בכלל ותורידו לאייפון שלכם. לאט לאט תכירו מוסיקה חדשה ותתחברו להמון המון ז'אנרים של מוסיקה. זה מומלץ כי כל שיר שיושמע ברקע תכיר אותו. תכיר עוד זמרים. וההנאה שלכם ממוסיקה תעלה גם..
• ספורט.
  נכון.. כולנו עצלנים. למי באמת יש כח לרדת למכנס קצר ולהתחיל לרוץ בקור? אז למי שהוא אזרח ולא חייל לפחות שיינסה מכון כושר. זה ממכר, בריא ומעצב את הגוף. לחסרי אמצעים (אהםחייליםאהם) שימו מוסיקה שיא ווליום. קחו איתכם חבר או שתיים להוספת מוטבציה וראבק. תתחילו בקצת לא צריך להשתגע.. זה הרגשה מעולה אחרי אימון טוב..

וקצת דברים אחרים כגון:

• שיער
  לשנות תסרוקת. בנות? צבע חדש מדיי פעם זה תמיד נחמד.. 
• ביגוד
  צבעים שלא העזתם ללבוש תקנו! (קניתי מכנס כאמל אחרי הרבה הרבה ויכוחים ומכות עם ידידה שלי ;) ) ותכלס מכנס יפה.. 
• בישול
  ללמוד לבשל. אתה יודע? תלמד משהו חדש..

• שינוי לרכב שלך, צבע, תוספת קטנה, בובה כלשהי..
• לצאת לטיול יום יומיים בהפתעה לבן/בת זוג..
• ברים חדשים
• מועדונים חדשים
• לצאת לעיר חדשה

למי שיש להוסיף שיוסיף. כרגע נגמרו לי הרעיונות.. מקסימום אני יוסיף בעריכה :)

אם תשאלו אנשי מקצוע, שמבינים בזוגיות ובמערכות יחסים. 'מה הדבר הכי חשוב במערכת יחסים?'. הוא יענה לכם בפשטות: 'אמון'.

אמון זה הא' ב' בתחילת כל קשר. אהבה מבוססת על אמון. איך אפשר לאהוב מישהו שאת חושבת כל הזמן שהוא משקר לך? הוא בוגד בך? אי אפשר.

בקצרה:

הוא היה סטוציונר. הוא ידע להביא את הבחורה שהוא רצה בסוף כל ערב. ידע להביא את המילים הכי יפות, לסובב לה את הראש ולהכניס אותה למיטה. כן. כזה הוא היה.

איפשהו בגיל 17. הוא ראה אותה לראשונה. קטנה, רזה מאוד. אפילו שדיים בקושי היו לה. הוא ראה בה משהו שלא ראה בבנות אחרות. היא הייתה מעל כולן. היה בה משהו מיוחד..

"אני חייב להביא אותה" הוא אמר.

אבל היא הכירה אותו. ידעה שהוא מחפש בחורה רק ללילה אחד. והיא סירבה. והוא התעקש. והיא שוב סירבה והוא שוב התעקש.

היום. הוא בן שמונה עשרה וחצי. והם חברים שנה וחצי.

הוא, הפסיק לעשן בגללה. ולא רק סיגריות.

הפסיק לצאת למועדונים כי הוא כיבד אותה.

לא שכב עם מישהי שנה! וגם לא איתה.

התחיל לעבוד מסודר.

מילד שכונה הוא נהיה זהב.

אני, בתור אחיו הגדול, ראיתי את השינוי הכי גדול שהוא יכל לעשות. ההורים שלי לא מאמינים שבן אדם יכול להשתנות ככה בשביל מישהי. פתאום אין משטרות באמצע הלילה, אין לחזור הביתה שיכור והרבה אודם בצוואר. או תחבושת בעין מקטטה במועדון..

שנה וחצי הם חברים! והשבת הם רבו.

היא עדיין לא סומכת עליו. היא חושבת שהוא בוגד בה. ועוד אבל לא בזה אני רוצה לגעת.

הם נכנסים לבית: "תוריד לי נעליים"

ישנים ביחד ובבוקר היא מעירה אותו ואומרת לו "קום תכין לי קפה" או נפל לה המפתח אז היא אומרת "תרים תמפתח"

מילא זה היה במנגינה של בקשה. אבל זה בא בתור פקודה. והוא רב איתה על זה.

היא לא אוהבת אותו כמו שהוא חולה עליה. היא רעה אליו. היא מנצלת אותו והוא לא רואה את זה.

ואיך זה קשור אלי?

אני וידידה שלי, נו השכנה שלי מקומה למטה. שבאמת אנחנו כמו אחים. מתייחסת אלי כמו חרא גם.

אני והיא אוהבים לשחק עם הידיים. קר לה אני מחמם לה את הידיים. רבים מכות בצחוק. כל היום חיבוקים וזה.

יום חמישי לקחתי אותה איתי לקניון לעזור לי לקנות בגדים כי יש לה טעם טוב ואני עיוור צבעים חח.

קיצור היא ראתה כמה חברה שהיא מכירה ועוד מוכר אחד שלפי דעתה הוא חמוד. היא אמרה לי רק על החברה שהיא מכירה ואמרה לי בוא נעשה פרסה ונגיע לחנות מכיוון אחר. אמרתי סבבה ושמתי לה יד על הגב כדי להסתובב. ואז

"יוניי מה אתה נוגע בייי תורידדד תידד"

היא אומרת שהיא לא צעקה. שיש לה טון גבוה. זה לא משנה. תתארו לכם את הפדיחה.

התעצבנתי, אמרתי לה מה זה הקטע הזה?! והיא עונה לי נו מה אתה עושה סצנה מה אתה ילד (אחרי שאמרתי לה לא צריך בואי נחזור הביתה)

יש לה דיבור מסריח אלי. אני שונא את זה.

אז כל השבת עשיתי לה פרצופים. כל פעם שהיא נגעה בי אמרתי לה תעיפי את היד.

מוצש הייתי אצלה ואז שבאתי ללכת הביתה אני אומר ביי שבבוע טוב לכולם והיא עונה "בייי" בעצבים.

עליתי הביתה וכתבתי לה

נהיית ילדה חרא את יודעת את זה

והיא עונה לי בתמימות

למה מה עשיתי

מפה לשם ירדנו למקלט עם אחי ודיברנו על זה והמסקנות היו ככה:

1 אני לא נוגע בך יותר. כמה שתרצי, אני לא.

2 עוד פעם אחת שהיא מדברת אלי מסריח אני יוצא לה על הנשמה שהיא לא מבין מאיפה זה הגיע אליה בכלל

3 ואם משהו יושב לי על הלב להגיד לה ישר. אבל לא הסכמתי עם זה כי היא יודעת טוב מאוד מה יושב לי על הלב ושבין הדברים היחידים שיכולים לעצבן אותי זה שמדברים אלי כאילו אני איזה פודל.

וזהו, זה הפוסט עם הכי הרבה עצבים שהיה לי. שבאמת לא נראה לי שיענייין מישהו.

מה שאני רוצה להגיד ששוב ושוב אתן מראות לי כמה אתן לא הגיוניות וביצ'יות. בבקשה בבקשה שתבוא כבר המישהי הזאת שתוכיח לי שאני טועה!!!!

עכשיו אחי הגיע ממנה אחרי שניסה לדבר איתה. הוא התחיל לזלזל בה גם והוא אמר בפירוש שסוף סוף היא מראה לו קצת יחס. אתן חולות על זה אה?!

הפניה, רופא שמשכנע אותי שאני צריך גימלים. שימו לב, משכנע אותי שאני צריך גימלים. ואז הוא מדפיס לי 5 גימלים!!!!

עוד לא עיכלתי. אבל מה שכן, אין כמו הבית. הפוך, האוכל 24/7 החופש הזה אחחחחחח כמה נחתתתתת