יומנו של לוחם

הצלחתי לשכב עם מישהי ושזה לא אהבה.

בהתחלה זה היה קצת מוזר אבל לא כמו בפעם הראשונה..

לא היה לי את כל ה׳אסור׳ הזה בראש.. פשוט זרמתי..

היה כיף, כיף מאוד אפילו. 

מעצבן אותי שהיא קוראת את זה גם עכשיו.. אי אפשר לכתוב פתוח כבר בבלוג הזה.. אוטוטו אחד דנדש :)

שבוע טוב לכולם :)

אנשים לובשים מסכות כל הזמן. פחד לחשוף עצמם לאחרים כדי לא להפגע. כאילו שמים חומה דמיונית בינם לבן הבר שיחה..

וזה לא אחד ולא שתיים. זה הרוב, אולי גם אני.. מעטים האנשים שלא מפחדים ממה שיחשבו עליהם, שאומרים הכל בפרצוף ושמים זין על התגובה של השני.

אני לא יודע אם זה טוב ורע, אם זה לא היה בכתה היה לי קל יותר להסביר..  

סתם פוסט חסר משמעות ותוחלת לחיים.. חח

פוסט נמחק

האם חשבתי מספיק לפני זה?

אני בקשר טוב כבר שנתיים. והיום אמרתי לה שדיי. זה לא מתקדם לשום מקום, וזה תוקע אותי. 

לא היה לי את האומץ לסיים עם זה לגמרי. אז אמרתי שנשאיר את זה על אש נמוכה. שיחה פה שיחה שם..

אבל עצוב לי עכשיו. ולא יודע אם בגלל שעשיתי את זה או בגלל שאני יודע שהיא בוכה עכשיו. 

״יוני! אנחנו שנתיים כמעט בקשר טוב, מדברים כמעט כל יום, וככה אתנ זורק את כל זה? מסיים עם זה בבת אחת?!״

אני הגבר הראשון שהיא נפתחה אליו, סמכה עליו, בכתה לו, היא דיברה איתי על הכל, הכל! אבל למה סיימתי עם זה?

כי זה מרגיש לי הידיד ההומו מדיי? בגלל שכל פעם יש לה חבר ואני צריך לייעץ מה לעשות? או בגלל שאני מרגיש שזה תוקע אותי? 

אני לא יודע אני לא יודעע אם מה שעשיתי זה צעד חכם. אנחנו שכנים, קומה מעליה אני גר. 

אוףף עם זה! לא בא לי חברה גם לא בא לי כלום!

מסדרים לי קב״ן אגב. אני אדבר איתו על המצבי רוח שלי שמשתנים כל כמה דקות. אולי הוא יצליח לעזור לי לצאת מזה זה מחרפן אותי!

לילה מורט עצבים..