לפני שהכרתי את דנה, היו כמה..
ניסיתי למצוא מישהי אוהבת ותומכת, אבל ממש לא..
אחת הבריזה..
השנייה שיקרה..
השלישית סיננה..
הרביעית זלזלה..
והייתה אותה, ט'.
הכרנו בסוף כיתה ח', היא הייתה גדולה ממני בשנתיים אך היינו באותה שכבה.
היינו 3 שנים ביחד.
הקשר התחיל מעולה בחצי שנה הראשונה, אך כלל דברים שלא הבנתי אז..
נגיעות מיניות, היא הייתה מתה לשכב איתי כבר..
נכון, כשאנחנו בכיתה ח' הכל נראה פשוט..
אבל הפחד הזה..
הפחד הזה סחף אותי כלכך..
כל פעם שכמעט הגענו לזה פחדתי..
לא יודע ממה, פשוט פחדתי..
אתה מרגיש כבר כשאתה מגיע לזה, אבל כשמגיע הרגע..
אתה מפחד, הלב דופק, אתה לא יודע מה לעשות..
היא לא בתולה מגיל 13 בערך, יש לה מלא סיפורים על כך..
אחרי כמה זמן היא בגדה בי, וסיפרה לי אחרכך, משום מה סלחחתי לה.
אמרתי לעצמי שאם היא חוזרת אז היא מצטערת על כך..
אחח כמה טמבל הייתי.
אחרי שנה של קשר, היא סחפה חבר טוב שלי, הם התחילו לצאת מאחורי הגב שלי.
התקשרתי אלייה ערב אחד, הצעתי לה לצאת..
היא ענתה "אני חולה, מצטערת".
שמעתי רעשי מכוניות ברקע.
שאלתי אותך "איפה את?"
היא ענתה לי כשהיא נסערת "אני בבית מה יש לך".
ידעתי שהיא משקרת.
ואותו חבר, איים עליי שאם אתקשר אלייה שוב, הוא יזיין אותי מכות.
צחקתי לו כתשובה וניתקתי.
אחרי 3 ימים היא מגיעה אליי בדמעות שהיא מצטערת.
אחרי הכל, סלחתי לה.. כמו פראייר..
אבל למה, כי אהבתי אותה יותר מדי.
חייתי באופוריה עצבנית..
וככה זה נמשך, עוד בגידה.
וסליחה.
בגידה.
וסליחה.
יודעים למה לא נפרדתי ממנה, ורק אחרי 3 שנים התעוררתי?
כי חשבתי שזאת אהבה..
רק סקס ויבש ומה לא..
ככה כל השלוש שנים עברו..
רק נגיעות מיניות היו ועל זה הסתמך הקשר שלנו.
כל מי שהגיב לי על הפוסט הקודם ש"אני חיי בסרט" ואני פראייר וטמבל .
תתבגרו..
קשר לא נמדד על פי כמות הסקס שעשיתם.
אלא על האהבה שלכם, איך שאתם משקיעים, ועוד מלא דברים..
והסיפור שהיה לי עם ט'..
שהיא שכבה עם אנשים בני 25+ ואני התעלמתי מזה..
היא רצתה לשכב איתי, כל הזמן, כל יום, כל פעם נגיעות מיניות..
ואתם אומרים שרק על זה קשר מסתמך..
פחח תעשו לי טובה.
אם אתם חושבים שאני חיי באופוריה, תנו לי.
אבל תחסכו ממני עצבים ואת כל התגובות המפגרות שלכם.
"אתם תיפרדו, היא תבגוד.."
חסרי טאקט. פשוט תגידו שאתאבד וזהו. נגמר הסיפור.
וולנטיין שמח לכולם ..
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: