שאני צריכה לעבוד עם בני אדם, לטפל

זה מה שתמיד אמרתי, זה היעוד שלי, הגורל שלי, זה נכתב כבר למעלה

יש לי אהבה עצומה בתוך הלב, אני וגופי הצנום קטנים מלהכיל את כולה

רוצה לפזר את הכל, לחלק, לשפוך ולהתיז אהבה לכל הכיוונים

אני אוהבת אותך ואותך ואותם ואת כולם

אני רוצה שיהיה טוב לכולם כל הזמן, מוותרת על מאווי למען הזולת,

השבוע דיברתי בטלפון וכשסיימתי אמא שאלה כמה אני לוקחת לשעה

אני מייעצת ועוזרת ומטיפה ומלמדת ובעיקר מעודדת

לא רוצה שאהוביי ירגישו רע, כשאני רוצה למות זה בסדר,

אני לא צינית, הו לא

הרי גם מה שקרה אז בצהריי פברואר המאוחרים אי אפשר להפיל לגמרי עלייך

הרי אמרתי 'כן';

אמרתי ובכיתי, רק שלא תכעס עלי, שלא תעזוב אותי

לא גם אתה

אבל כולם עוזבים בסוף, אני כבר יודעת, רק רציתי לרגע להתעלם

לרגע לחשוב שאולי תישאר איתי

שאולי מישהו בעצם כן רוצה אותי

וחברות שלי אומרות שאני זהב, אני מציאה

אני לא מבינה על מה הן מדברות

ובעצם למה שמישהו יראה בי אישה רצינית.

אני יוצאת הרבה כדי לרקוד

אני יוצאת כדי לשכר את עצמי לדעת ולרקוד

לזרום עם הפיקחים שרואים את החולשה שבי, את הכמיהה ליחס

למילה טובה

ואני רק רוצה את הליטוף הזה, לא אחד גשמי, ליטוף של הנפש

כי גם כשאנחנו במועדון ואיזה אמריקאי דוחף לי יד מתחת לשמלה אני מחייכת

ולא אכפת לי שכולם מסתכלים, אני שלו

וכל עוד הוא מחזיק בי ושולט בי, אני עדיין הילדה הקטנה ששומרים חזק;

ולא עוזבים;

אני לא צריכה להתבגר

לאכול ולהשמין ולעבוד ולשלם

לא לא, בבקשה לא

אל תעזוב אותי גם אתה מר אמריקה, בבקשה לא

אבל גם הוא הלך ולא חשבתי עליו יותר

ולא היה לי אכפת ממנו

כי גם השבוע אצא לחפש לי מאצ'ו חדש

שיעטוף לי את הלב בנייר של פלסטיק

ושנינו נרוויח לכמה שעות

כי מה כולם בסך הכל רוצים,

אם לא להיות נאהבים.