במהלך הסופ"ש שמרתי על וילה עם כלבים והיה לי נחמד. ישבתי ללמוד בשקט וראיתי גם את בית הספר למוזיקה בטלוויזיה. רציתי לנסוע אליו וכשנסעתי לקחת את אבא כבר ארגנתי תיק, אבל הוא אמר שהוא עייף מהעבודה. אוף אולי אני צריכה להתרחק כי עוד מעט יסע. גם אם הייתי הכי עייפה שיש, הייתי מסכימה שיבוא. יאללה שיסע כבר. אתמול רבתי עם אמא שלי, היא אמרה לי שאני נצלנית כי ביקשתי את האוטו. אם יום אחד אהיה אמא בחיים לא אגיד לילדים שלי שהם נצלנים, הרי שזהו תפקיד ההורים על כן הביאו ילדים. מאז ומתמיד היא מתייחסת אלי בזלזול ואני יודעת שאם אתאבד היא תהיה האשמה בזה. למה אנשים מביאים ילדים אם הם רעים אליהם? אמרתי לאבא שלי שהוא עשה טעות שהתחתן איתה, אז הוא אמר לי שאז לא הייתי באה לעולם ואמרתי לו שזה לא נורא. הרגע הזה שהנטיות האובדניות שלי חוזרות אלי ואני נוהגת ומתכננת באיזה סיבוב להתאבד. אולי אני סתם בכיינית והנה אני מצליחה בזכות עצמי - אני סטודנטית, התחלתי ללמוד איטלקית, יש לי חבר, יש לי חברים, עבודה, שעות פנאי... אולי אני לא גרועה כמו שהיא אומרת לי כל החיים?
טוב אני חייבת להרים את הראש, יש דברים יותר גרועים.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
Dryad