כשהפחד מתחלף בסקרנות. כך אומרים בנשיונל ג'יאוגרפיק.. ואם נתייחס למשפט הזה הרי שהוא בהחלט מוטו יפה לבני האדם. היום מישהו יקר אמר לי אותו, כשסיפרתי לו על מערכת היחסים המעיבה עלי. זה עצוב להפרד מאדם יקר וקרוב, לומר שלום ולא לדבר יותר, לא לשתף את מה שהיה ביום, לא לחוות יותר חוויות משותפות. עברנו תקופה כלכך משמעותית ונפלאה והרי שהתעייפתי מלהפגע. הסיטואציה היא שהוא אמר לי שהוא רוצה לנסוע עם ידידה ותיקה שלו לטיול בדרום אמריקה והרי שלא משנה מה, כל עוד יש לבחור חברה זה פשוט לא בא בחשבון - טעות טאקטית חמורה. כי הרי לא מספיק שהוא טס, יש הפסקה, געגועים, מי יודע בכלל מה יהיה - אי בוודאות נחרצת.. הרי שהוא טס עם ידידה, לא משנה לי מה מישהו יגיד בעולם הזה היא בחורה והוא הולך לישון איתה בחדר, להתלבש לידה, להיות איתה באופן יומיומי. כל בחורה ואפילו בחור יגידו שדבר כזה לא עושים. התעייפתי, הרי שהקשר הזה מתוק כמו תפוח סדום. מספיקה נגיסה אחת ובמקום להיות מסולק מגן העדן אתה עולה לגן עדן. הרי שכל זה הוא מסורג ומלא בקווים לא ברורים. הלב שלי שבור, מהמחשבה שהוא נוסע ולא אהיה חלק מחייו, מהמחשבה שאולי אינני חשובה לו מספיק, מהעובדה שהזמן נדחק, מהפחד שיבכה מולי לשמע הבשורה, מהפחד שאתגעגע נורא ולא יהיה לי עם מי לדבר, מהפחד לבכות ללא הפסקה, מהפחד שהוא ילך עם מישהי אחרת, מהפחד שכבר אהיה משהו בר חלוף בחיי וכך גם הוא בשבילי. זה נכון כי פרידה יזומה שכזו על כך שאחד מבני הזוג לא מספיק מרוצה מהקשר היא עדיפה על פרידה הקשורה במוות חס וחלילה שאין דרך חזרה - הרי שישגרוע יותר ואין לדעת מה צופן העתיד. הלוואי ואצליח לעבור את זה בקלות , להמשיך בלימודים בהצלחה, עם המון בריאות ומצב נפשי מסודר.
איך אפשר להמשיך הלאה אחרי זמן ארוך? איך אפשר להתמודד עם בלבד? ואחותי אומרת שעדיף לבד לגמרי מאשר תחושת לבד בזוג והיא צודקת.
אני צריכה אוויר לנשימה שירגיע לי את הנפש ולהיות סקרנית ולא פחדנית.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
Dryad