בבוקר הוא הציע שניסע לתל גזר. שמחתי כלכך כי הרי חווייתי משם היא מבול כבד. היה זה יום בהיר הוראות למרחק הייתה צלולה. עשינו ארוחת צהריים על גבעות התל. שוחחנו, גם על הנסיעה. מידי פעם ובפעם אני חושבת על נסיעתו, זה מכביד עלי מאד אבל גם גורם לי לרצות שזה כבר יעבור. להמשיך בחיי, בלימודים, באיטלקית, בחסכון לטיול של עצמי שיהיה בערך עוד שנה וחצי. אוסטרליה הרחוקה שעוד תגיע. אמרתי לו שיפריע לי אם תהיה לו מישהי אחרת אז הוא אמר שהוא לא יודע מה יהיה אז אמרתי לו שהוא צריך לקחת בחשבון שאם הוא לא שומר על עצמו מקשרים אחרים בשבילי אז כך גם אני לא אשמור. הוא אומר לי שיפריע לו אם יהיה לי מישהו אבל גם לא, הוא אמר שזה כמו שלאקס תהיה מישהי אז זה כן יפריע באיזשהו מקום בלב. בכל מקרה הוא אמר לי שזה לא מה שהוא מחפש, הוא לא מחפש קשר זוגי אחר. "כשנחזור נפגש, נדבר ונראה איפה אנחנו עומדים".
אפשר גם לעבור מכשולים שכאלה, תמיד אני נוטה להשבר אבל לא לא לא הפעם! יש לי דברים שחשובים לי וטובים לי, אז אני אבכה יומיומיים ואמשיך הלאה. אסור לי לשקוע בימים אפלים כמו פעם. בא לי לטוס קצת לראות עתיקות ביוון... אולי בפסח או בקיץ זה יכול להיות אדיר.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
Dryad