מפגש קצר, שעתיים בודדות.

אך במימד שלנו - תחושת נצחיות אינסופית.

הרוח שמפזרת את שיערי על פרצופך,

רחשי הגלים כשאני מנשקת אותך,

המגע שלך שאוחז בי ברוך ולא מרפה,
העיניים המאושרות שמשכרות אותי, 

השפה של הגוף שלמדת אותי לדבר בה -

מעבר לזה אני לא צריכה דבר.

אף איש אחר בעולם לא יכול לחלוק את מה שיש לי אתך.

אף דבר מעולם לא הרגיש לי כל כך אמיתי.

לרגע קסום אחד ואינסופי,

זה רק אני, אתה, והגלים.

במימד האחר הרגעים לא נספרים בדקות, שעות או ימים.

וכל רגע שהוא איתך - משאיר טעם של עוד...

אני אסתפק בנצח מזה.

רק אז אהיה מסופקת לעד.