תוכניות חד פעמיות שהופיעו אצלו בתחילת סוף השבוע ואצלי בסוף השבוע עצמו גרמו לכך שהגענו להחלטה שהסופ"ש הזה לא נבלה אחד עם השני, כדי להקדיש זמן לחברים חשובים.

עתה חזרתי מבילוי ביתי של כמה בנות מקבוצת חברים מסוימת.

כשהחברה שארגנה את הערב הזמינה אותי, והתלבטתי בגלל שזה יוצא על הזמן שלי עם החבר -

היא שאלה אותי בכנות ובתמימות "השאלה היא האם כשתהיי איתו תרגישי שאת מפספסת ערב בנות, או האם כשתהיי איתנו תרגישי שאת מפספסת זמן איתו?"

האמת?

שחשבתי שיהיה יותר משתתפים בערב הזה.

אבל גם ערב אינטימי של מספר מועט של חברות היה ממש כיף.

ובכל זאת, אני לא יכולה שלא לחשוב עכשיו - מחר אני אתעורר ליום גשום וחורפי במיטה לבדי.

מקווה שתחושת בדידות לא תלווה אותי לאורך כל השבת.. 

ועם כמה שנהנתי - אני תוהה עד כמה זה היה ערב שהשתלם עבור הכביכול הקרבה הזו, הרי ישנה מישהי שבאה רק לשעה והלכה.

אולי עשיתי מהערב הזה יותר ממה שהוא, אבל אולי אני דווקא מפחיתה מערכו עם הפוסט הזה.

כך או כך לא נראה לי שבעתיד אוותר מרצון שלי על סופ"שים איתו בשביל ערבים שכאלו,

הבדידות הזו שליוותה אותי קצת היום לפני הערב, ומקווה שלא תחזור מחר - כנראה שלא שווה את זה.

למען הפרוטוקול ראיתי אותו היום בבוקר לכמה שעות ספורות. (גר רחוק ממני)

אבל זה היה כל כך קצר וכל כך לא ממצה שזה מרגיש כאילו הותירו בי חור שכזה..

כך האדם המדהים הזה נהפך לי לא רק למקור לאושר ולנחת, אלא ממש לתמצית חיי.

בלעדיו זה מרגיש כאילו חסר בי משהו, ותחושת החוסר הזו כה מעיקה.

ובהסתכלות על הצד האופטימי של העניין - היה ערב מיוחד ונדיר.

הן מבחינת האנשים, הן מבחינת התוכן והן מבחינת הסגנון.

נהנתי מאוד, אבל התחושה הזו של חוסר השלמות לא הרפתה ועדיין לא מרפה.

אומנם ראיתי אותו היום אבל אני פשוט מתגעגעת.

אז לא אכפת לי שיגמר הסופ"ש ויתחיל עוד שבוע, העיקר שיבוא כבר הסופ"ש הבא.

שיהיה לילה טוב ומספק