היום בפעם הראשונה בחיי, חלמתי חלום מודע. הוא התחיל כמו חלום רגיל, חלום מעצבן כזה. באיזשהו שלב שמתי לב שאני חולמת אבל המשכתי לצפות מהצד, לא התערבתי. פתאום שמעתי קול שאומר לי "נו את יודעת שזה חלום! תעשי מה שאת רוצה איתו!". וזה מה שעשיתי.
התת מודע שלי כנראה ידע היטב מה הוא רוצה כי כמה שניות אחר כך התווספה דמות מפתיעה לחלום. סבא שלי מצד אמא שנפטר. הוא ישב בבית של סבתא שלי, ליד שולחן האוכל, כשמצדדיו הרבה אנשים רעשנים.
המוות של סבא שלי זכור לי בתור מוות מאוד טראומטי. הייתי רק בת 4 או 5 ואני זוכרת שראיתי את כולם בוכים. אני זוכרת שראיתי את אמא שלי בוכה, אני זוכרת שראיתי את סבתא שלי בוכה. אני לא הבנתי כלום אבל בתוכי, הייתה לי תחושה שמשהו קרה וגם אני בכיתי. זיכרון מעומעם שיש לי מאותה התקופה היא נסיעה הביתה בלילה, אבא שלי נהג כי אמא שלי הייתה עצובה. הם כנראה חשבו שאני והאחים שלי ישנים אז הם דיברו בניהם על משהו. אני זוכרת שפתאום אמא שלי התחילה לבכות. היא הסתכלה אחורה עלינו בעיינים מלאות דמעות. באותה התקופה לא הצלחתי להרדם בלילה אז הגננת הציעה שהם ייתלו לי תמונה שלו מעל המיטה, כדי שאני ארגיש שהוא שומר עלי. התמונה הזו נשארה שם במשך 3 שנים או שנתיים.
בחזרה לחלום, סבא שלי ישב שם, בחליפה שחורה, חולצה מכופתרת לבנה וכובע שחור. הוא הופיע איך שאני זוכרת אותו, בתור אותה התמונה שהייתה תלויה לי מעל הראש במשך 3 שנים. הוא היה נורא אדיש כל הזמן, כל כך מרוחק מכולם.
מה אני אמורה להסיק מזה?
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
