אני אוהבת את זה שאנשים אחרים שמחים, אני כל כך אוהבת את זה,
אבל זה גורם לי לפקפק בעצמי לפעמים.
אני לא יודעת אם זה התיאור הנכון להרגשה.
חברה ממש טובה שלי מדברת עם מישהו וזה נראה כאילו הם מסתדרים ממש טוב, זה נראה כאילו הוא (אני לא רוצה להגיד) אוהב אותה והיא אותו בצורה שווה, תואמת. עם כמה שזה אנוכי מצידי, זה גורם לי לחשוב על האנשים שאני אוהבת. זה גורם לי לחשוב שוב שאולי לא הכל הדדי לגמרי. אולי אני שוב מציקה. אולי אני שוב סתם ב"היי" המזדיין הזה. אולי אני שוב עושה את אותה הטעות המטומטמת שוב ושוב ושוב.
אני לא לומדת מטעויות.
אני הורגת את עצמי ככה, אני הורגת את כל הכיף והשמחה שבניתי לעצמי עם הזמן. לא משנה כמה כל אדם ביקום יגיד לי שאני לא מציקה, שזה באמת סבבה, הכל בסדר.. זה לא יעזוב אותי. אני לא אשחרר את זה. אני לא אשחרר את זה. ואז אני אתרחק. אני אקח צעד אחורה. בגלל שאני מציקה. לא אכפת לי מה יש לצד השני להגיד, מבחינתי אני מציקה. אם אני אשחרר אני ארגיש נורא עם עצמי. אני שוב אגיד שאני לא לומדת מטעויות. שברגע שאני משחררת את הרסן אני הורסת הכל.
יש רק מישהי אחת בכל העולם שהצליחה לגרום לי לא להרגיש ככה. רק מישהי אחת. וגם זה אחרי 3 שנים.
למה אני צריכה שיעברו 3 שנים כדי שאני ארגיש בנוח עם מישהו? שאני ארגיש לא מציקה פעם אחת בחיי.
אני צריכה להרגיש הדדיות. להרגיש, לראות, לשמוע, להבין, לקלוט. אני חייבת את זה. אני לא אוכל לחיות עם עצמי באף צורה אחרת. אני לא אוכל לחיות עם מישהו בצורה אחרת.
לפעמים אני מצטערת שהגמשתי את הגבולות שלי, שהשתחררתי. אחרת לא הייתי מדברת עם הרבה אנשים. ולא הייתי צריכה לסבול את זה כל כך הרבה. לא הייתי חייבת להיות פרנואידית בצורה מפחידה. הפחד היה קטן יותר וניתן לניתוב בקלות. אבל כבר אי אפשר לחזור, אני נמצאת במצב נתון.
והמצב הנתון הוא שאני לא יכולה לשמוח בשביל מישהי אחרת.
בגלל שאני אנוכית מידי. אני תקועה בדברים שלי כל הזמן.
כוסעמק.
לפעמים אני פשוט צריכה לסתום את הפה שלי. חייבת.
מה שהרגע כתבתי, זאת אחת הסיבות שבגללן אני פה. אני לא מציקה לאף אחד בבלוג הזה נכון? כל מי שפה נמצא פה מבחירה, אני לא מכריחה אותו להשאר פה, אף אחד לא יפגע בי אם הוא פשוט יעזוב, גם אני כנראה לא אדע. כנראה שגם הרבה פעמים שעממתי את החיים של מי שקרא פה. אתם לא חייבים להיות פה.
אני מבקשת טובה אחת קטנה מכם, אם לא בא לכם להיות פה, פשוט לכו. עכשיו, מהר, פשוט תלחצו על האיקס הקטן ותשימו לזה סוף.
יש דבר אחד שאני רוצה לשים לו סוף. נראה איך עובר הלילה הזה ונחליט.
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
