Feel the Energy

החדר של נטע הוא לא חדר רגיל. בשונה מחדרים אחרים, בחדר של נטע אין בגדים, נעליים וחפצים. בחדר יש זכרונות. מאחורי הזכרונות מתחבאות חולצות ומסתתרים מכנסיים. הזכרונות נכנסו למדפים הגבוהים בארונות, התחבאו בין הדפים או נדחפו בכוח לתור מגירות ושם הם נחים בשקט, שם מקומם.

עד שיום אחד, מישהו נזכר שהם שם. אז הקרנבל מתחיל. המגירות נפתחות אחת אחרי השניה, תכולת הארון נפרסת על המיטה, הדפים והספרים הישנים יוצאים וכל הזכרונות נזרקים לאויר. האויר רווי מחשבות ישנות וזכרונות שכבר קשה לנשום. כמו הזכרונות, תחושת הנוסטלגיה ספק נעימה, ספק מעיקה. 

ואני בתגובה נאטמת. המבט החלול נתקע על פני. אני לא אומרת או מראה כלום. אהבתי את הכל סגור, אטום במגירות, בארונות או במה שזה לא יהיה. אבל הכל נפתח, נזרק, נקרע מהמקום הישן שלו. כל זכרון חותך אותי. אני מוצפת. 

אהבתי את זה יותר לפני כן. סגור.