אז כן, אני שמנה יאאיייי נראה לי שכולם הבינו את זה. אני גם לא מנסה להחביא את זה או משהו, זה כתוב ברשימות. אבל הנה, עוד מישהו שלא ממש הסתכל בבלוג, שלח מייל, "היי, מה קורה, איך קוראים לך" אנחנו מדברים, הכל טוב ויפה. תמיד מגיעה שאלה "איך את נראית". אני עונה, אין לי בעיה לענות. תמיד למייל תשובה לוקח הרבה יותר זמן להגיע מהפעם הקודמת. "אממ.. אני צריך ללכת, אמא שלי ישבה על החתול וצריך לקחת אותו בית חולים וטרינרי" טוב, בסדר, ביי. אני כבר לא מצפה לשום דבר ממך, הבנתי. זה במקרה הטוב. אני לא אומרת שכולם ככה, אני פשוט אומרת שיש הרבה יותר מידי כאלה.
"יש אידיוטים בכל מקום, אל תתייחסי בלה בלה בלה בלה"
אתם אל תתייחסו בסדר? לי זה נמאס. נמאס לי שבני אדם מפגרים לא יכולים להתמודד עם אנשים שקצת שונים מהם. "שונים", אפשר לחשוב שאני חייזר. אנשים, זה רק עניין של משקל!! זאת אפילו לא איזו שונות כל כך מוזרה ומטורפת שאי אפשר לחיות איתה. מה הבעיה שלכם?!
כל חיי הציקו לי בגלל המשקל המזדיין הזה. חשבתי שברגע שאני אתבגר זה יפסיק או לפחות יפחת בצורה משמעותית. מסתבר שלא. מסתבר שאנשים גם בגיל 50 ימשיכו להציק לי. אם זה כשהייתי קטנה, בבית ספר היסודי, כשלוקחים לך את התיק ומחביאים אותו איפשהו ועד שאת מוצאת אותו את מאחרת לשיעור או אם זה אתמול כשהלכתי הביתה לבד בצד הכביש, על המדרכה, אין אף אחד בצידי הכביש חוץ ממני, הרחוב ריק, לא מפריעה לאף אחד, רחוקה מהכביש לגמרי, לתת גז, לדפוק את הצפירה של החיים שלך כדי להבהיל אותי ולצחוק או אפילו במבטים של גועל, כאילו עשיתי לכם משהו. אני אפילו לא רוצה להתחיל לדבר על ההערות המקסימות שנזרקות לעברי כמו פניני חוכמה. יש לי משהו לומר, אני רואה את המבטים האלו, יש לי עיניים. אני שומעת את ההערות. והנה עוד חדשות בשבילכם, אני גם נפגעת.
"אל תקחי ללב"
מגיל אפס אני לא לוקחת ללב. זאת שיטת ההתחמקות הקלאסית. בדרך כלל כשמדובר בילדים גם מוסיפים "אם תתעלמי הוא יפסיק". זה שקר. זה כבר מעבר ללב. אולי זה לא נכנס ללב אבל דברים כאלה נכנסים למוח. הם גורמים לך להרגיש פחות טובה, פחות חשובה, אולי עשית משהו רע למישהו ובגלל זה הוא מסתכל עלייך ככה, אולי את באמת מפריעה בקיומך.
אז הנה, אני כאן, מולכם, אחרי שנים בתור קורבן חברתי, ואני אומרת לכם את הדבר הבא, תפסיקו. גם אם אתם רואים מישהו שמן ברחוב זה לא אומר שזה בסדר לנעוץ בו מבטים או להעיר הערה, גם אם אתם חושבים שזה לטובתו. גם אם הוא מבוגר ונראה שמח ולא נראה לכם שהוא יפגע. אלה החיים שלו ואין לו צורך בטיפים מאנשים רנדומליים ברחוב. הוא קיבל כבר מספיק כאלה. או שתתייחסו אליו כמו אל כל אדם נורמלי או שאל תתייחסו בכלל.
"אם זה מפריע לך כל כך, למה שלא תרדי במשקל?"
זה לא עניינכם. זה עניין שלי עם עצמי. גם אם אני ארד במשקל, תמיד יהיו אנשים שמנים. זה שאני ארד במשקל לא מתקן את הבעיה עצמה, זה אולי מתקן את הבעיה שלי אבל לא את הבעיה הכללית. הבעיה לא נמצאת באנשים השמנים, הבעיה נמצאת כל השאר. אני לא הולכת ברחוב עם העיניים תקועות ברצפה כי כיף לי להסתכל על הריצוף של המדרכה, אני עושה את זה כדי להתחמק ממבטים. אבל זה לא עובד, אפשר להרגיש אותם עלייך.
תעשו עם המידע הזה מה שבא לכם. בטח כבר שמעתם את זה איפשהו. יש לי רק בקשה אחת מכם, תחסכו ממני עכשיו תגובות נאצה, ממש אין לי כוח לזה.
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
